ה"ת 13617-02-21

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף מתייחסת לשלוש מטרות עיקריות לתפיסת חפצים: מניעת עבירות נוספות, חילוט עתידי והצגת החפצים כראיה בהליכים משפטיים. על בית המשפט לשקול את זכות הקניין אל מול הצורך בתפיסה, ולבחון אפשרויות חלופיות הגורמות נזק פחות. איכות הסביבה היא שיקול משמעותי, המוביל למדיניות מחמירה נגד "עבריינים סביבתיים". גורמים כגון הישנות וחומרת העבירות, חלוף הזמן, שלב ההליך הפלילי והנזק הסביבתי הפוטנציאלי הבלתי הפיך נבחנים בעת בחינת חלופות התפיסה. במקרה זה, בית המשפט מוצא חשד סביר כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו, בהתבסס על חומרי החקירה שהוצגו. הראיות כוללות דוחות, הצהרות ותיעוד מצולם. בית המשפט מכיר בקשיים הכלכליים שהתפיסה יוצרת לעסקיו של המבקש, אך מציין כי הטענות בדבר היעדר כלים חלופיים אינן מוצדקות. מעורבותו הקודמת של המבקש בעבירות דומות, המשך פעילותו העבריינית לאחר התפיסה והנזק הסביבתי הפוטנציאלי גוברים על עילות השחרור. הגישה המניעתית, שמטרתה לעכב ביצוע עבירות נצפות, תומכת בהמשך התפיסה. החלטות רבות הורו על המשך החזקת חפצים מטעמי מניעה, במיוחד בהתחשב בחומרת הפשעים הסביבתיים. בנוסף, הסיכוי לכתב אישום קרוב והפוטנציאל לנזק סביבתי בלתי הפיך מחזקים את הצורך בהמשך התפיסה. בית המשפט מגיע למסקנה כי דחיית הבקשה מוצדקת, שכן אין ערובה לכך שהמבקש לא יפגע שוב, גם ללא ערבויות כספיות. עם זאת, ההחלטה מכירה בכך שהנסיבות עשויות להשתנות, מה שמצדיק הערכה מחודשת של התפיסה. לאור האמור, הבקשה לשחרור הכלים שנתפסו, נדחית. החלטת בית המשפט תיושם באופן מיידי, ונציג המשיב יאסוף את חומרי החקירה ממזכירות בית המשפט. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ויינתן היום, 15 במרץ 2021.