פש"ר 1255-09-14

תקציר

פסק הדין דן בהיבט הנורמטיבי של צו פשיטת רגל ובהשלכותיו על פטור מחובות. על פי סעיף 69 לפקודה, צווי פשיטת רגל פוטרים בדרך כלל חייבים מחובות הניתנים לתביעה, אך הדבר אינו כולל חובות מזונות או מזונות. לבית המשפט שיקול דעת לקבוע את תוקפם של הליכים אלה. פסק הדין מתייחס לפסקי דין קודמים, כגון פרשת גמזו, המדגישים את החשיבות של התחלה חדשה עבור החייבים, איזון בין תום לבם, נסיבותיהם האישיות והאינטרסים של הנושים. פסקי דין אלה מכירים בכך שחלוף הזמן יכול להפחית מחומרת חובות המזונות ולהפוך אותם לחובות רגילים. במקרה הנוכחי, בית המשפט שקל את הכנסתו של החייב, גילו, מצבו הבריאותי ונסיבות בתו הזכאית למזונות. בניגוד למקרי גמזו וקצקה, שהעניקו לחייבים פטור בשל נסיבותיהם החריגות, בית המשפט מצא כי מצבו של החייב אינו מצדיק פטור מוחלט מחובת המזונות. בפסק הדין מודגש כי יכולתו של החייב להשתכר אינה נפגעת באופן משמעותי, והוא אינו מוכר כנכה. תחת זאת, מציע בית המשפט כי יש להתייחס לטענות החייב בדבר סכומי ההחזר בהליך ההוצאה לפועל, שם ייבחנו נסיבותיו האישיות, וניתן יהיה לקבוע תשלום חודשי מתאים. פסק הדין שב ומדגיש את העיקרון הכללי לפיו פטור מפשיטת רגל אינו חל על חובות מזונות, ויש לדון בתביעות אלה בנפרד. כתוצאה מכך, הבקשה לפטור מלא נדחית, והחייב יכול לבקש הקלה בהליך ההוצאה לפועל. ההחלטה מתקבלת מבלי לפגוע בצדדים, ולא נפסקו הוצאות. פסק דין זה ניתן ביום 24 בספטמבר 2016.