ת"א 37456-10-11

תקציר

מדובר בשני מתווכי נדל"ן, יוסי ופרי, שהגישו שניהם תביעה נגד נתבע בטענה כי חייבים להם דמי תיווך בגין מכירת נכס. הנתבע חתם עם פרי על הסכם בלעדיות, המעניק לו את הטיפול הבלעדי בעסקת הנכס. עם זאת, יוסי טען כי הנתבע הבטיח בעל פה לחתום עמו על הסכם תיווך ולשלם לו שכר טרחה. בית המשפט מצא כי גרסת הנתבע לאירועים אמינה יותר, ומאחר שלא היה הסכם כתוב כנדרש בחוק, תביעתו של יוסי לדמי תיווך נדחתה. בית המשפט דחה גם את תביעתה של פרי לפיצוי בגין הפרתה הנטענת של הנתבעת את הסכם הבלעדיות. השופט ציין כי פרי לא ביצע כל פעילות שיווקית ולא הוכיח כי הוא היה הגורם האפקטיבי בעסקה. יתר על כן, הסכם הבלעדיות כלל הוראות שסתרו את דרישת הצד היעיל בחוק, מה שהוביל את בית המשפט לפסול סעיפים אלה. בסופו של דבר נדחו טענות שני המגשרים. השופט הדגיש את חשיבות ההקפדה על דרישת ההסכם הכתוב וסירב לעקוף את הוראות החוק. ההחלטה הדגישה את האוטונומיה של הלקוח ואת תכלית הבלעדיות כפי שהיא מוכרת בחוק, שאינה מונעת מהלקוח למכור את הנכס שלו באופן עצמאי. תביעתו של כל מגשר נדחתה בשל אי עמידתו בתנאים מהותיים הקבועים בחוק, והנתבע לא חויב בתשלום הוצאות כלשהן, למעט תביעתו של יוסי, בה נפסקו לנתבע 6,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.