עש"מ 173/02

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שהרשיע את המערער, אורתופד בבית החולים אסף הרופא, בעיסוק בעבודה פרטית ובפרקטיקה פרטית ללא היתר במשך מספר תקופות מאז שנת 1979. המערער טען כי האישומים נגדו חסויים על פי חוק, וטען כי החוקר שחקר אותו בשנת 1993 באישומים שאינם קשורים זה לזה היה "זרועו הארוכה" של נציב שירות המדינה, וכי הממונה עליו היה מודע לעבודתו הפרטית. עם זאת, בית המשפט קבע כי ידיעתו של החוקר, שאינו נמנה עם בעלי התפקידים המוזכרים בחוק הרלוונטי, אינה מספיקה כדי ליזום את תקופת ההתיישנות. על אף שמנהל בית החולים, הנמנה עם רשימת בעלי התפקידים, ידע ככל הנראה על עבודתו הפרטית של המערער, לא הוכח כי ידע על היעדר היתרים, שהוא תנאי הכרחי לתחילת תקופת ההתיישנות. לפיכך, האישומים לא היו חסויים על פי חוק. עם זאת, בית הדין מצא בעייתיות לפתוח בהליכים משמעתיים בגין עבירות שבוצעו כל כך הרבה אחורה בזמן. ההליכים היו צריכים להתנהל סמוך יותר למועד ביצוע העבירות. בית המשפט הדגיש את הקושי להוכיח פרטים מתקופה כה ותיקה וציין כי נראה כי התובעת לא שקלה את האישורים שהשיגה המערערת בשנים מאוחרות יותר. כך, אף שהאישומים היו מוצדקים מבחינה מהותית, מצא בית הדין לנכון להקל באמצעי המשמעת שהוטלו על המערער. בהתאם לכך, ההרשעה עומדת בעינה אך הנזיפה מתקיימת, וההוראה להחזיר שתי משכורות מבוטלת. הערעור מתקבל בחלקו, כלומר עונשו של המערער מופחת.