בר"מ 3965/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. המבקשים, בעלי זכויות בקרקע בחלקה בתל אביב, טענו כי אדמתם נפגעה עקב אישור תוכנית בנייה סמוכה, וביקשו פיצויים מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה. התביעה הראשונית נדחתה, וכך גם ערעורים לוועדת הערר המחוזית ולבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט לעניינים מנהליים, שגם היא נדחתה. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה של התיק ואת הסיבות לדחיות בכל שלב. היא מדגישה כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת זכויותיהם במקרקעין הנדונים במועד הקובע, למרות שניתנו להם מספר הזדמנויות לעשות כן. בפסק הדין צוין כי המבקשים, שהיו מיוצגים על ידי עורכי דין, לא עמדו בנהלים הנדרשים והגישו מסמכים חלקיים או לא מספיקים. בתי המשפט והוועדות, בניגוד לטענות המבקשים, לא פעלו בחוסר תום לב ולא מנעו מהם להציג את טענותיהם. יתר על כן, הוצעו למבקשים הזדמנויות לתקן את הגשותיהם, אך הם לא עשו זאת. המפתח להחלטה היה העובדה שהמבקשים לא העלו שאלות משפטיות כלליות ולא הוכיחו עיוות דין. פסק הדין מדגיש את האופי המקצועי של ועדות התכנון והבנייה ואת ההליך האיטרטיבי של התיק, מה שמפחית את נכונותו של בית המשפט לתת רשות ערעור. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב.