ע"מ 1120/09

תקציר

הערר הוגש על החלטת ועדת הערר לדחות את תביעת המערער לפיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה. המערער, בעל עסק עצמאי העוסק בגרוטאות מתכת, תבע נזקים עקיפים בשל חוסר יכולתו לספק את גרוטאות המתכת לאחר המלחמה. הוועדה דחתה את תביעתו לפיצוי של 1.3 מיליון שקל בגין ההפרש במחזור, ולא מצאה הוכחת נזק המתאימה לאופי עסקיו. המערער טען, כי סך כל נזקי המלחמה עלה על הסכום הנתבע וכי הוא נופל תחת ההגדרה של "ניזוק" בתקנות, ועל כן עומדת לו הזכות לתבוע. המשיב, לעומת זאת, טען כי נתוניו של המערער אינם עולים בקנה אחד עם רישומיהם, וכי נפתחה נגדו חקירה פלילית. בתום דיון קבעה ועדת הערר כי החלטת הוועדה עומדת בעינה, שכן לא מצאה ראיות לחשדות הפליליים, וכי שיטת החישוב שנקבעה בתקנות יצרה עיוות מפלצתי. הם החליטו לחשב את סכום הפיצוי על בסיס ההפרש ברווחים, ולא על ההפרש במחזור. הוועדה מצאה כי עמדת המערער לא קיבלה חיזוק, וכי טענות המשיב בנוגע לדיווחיו של המערער למס הכנסה, והתיקון הספציפי החל עליו כספק מתכת, אינן תקפות. המשיב לא ערער למערער על קביעת הוועדה בדבר נזקי המלחמה, ולכן התמקד הדיון בשיטת החישוב. השופטת הסכימה עם עמדת הוועדה וקבעה כי דרישת המערערת לפיצוי בסך 1.3 מיליון ₪ אינה תקפה, וכי הסתמכות על הפרשי הדיווח בדוחות המע"מ בלבד אינה מייצגת את נתוני האמת. השופטת הדגישה כי מטרת הפיצוי על פי הוראת השעה היא מתן פיצוי ממשי בגין נזק ממשי, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.