ת"צ 22770-01-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **רקע משפטי** ההליך הנדון הוא בקשה לאישור תובענה ייצוגית, המתנהלת על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"). המבקש, מר שחר דוד, טוען כי רשת המזון "שפע ברכת השם בע"מ" (להלן: "המשיבה") מפרה את הוראת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), אשר מחייבת הצגת מחיר כולל על גבי אריזת המוצר. המבקש מבקש לאשר תובענה ייצוגית בגין עילות של הטעיה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה, והפרת חובת תום הלב. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **מטרת ההליך הייצוגי והאיזון הנדרש:** בית המשפט קבע כי הליך בקשת אישור תובענה ייצוגית הוא הליך מקדמי, בו יש לאזן בין האינטרס של אכיפת החוק ויצירת הרתעה מפני הפרתו, לבין האינטרס של מניעת שימוש לרעה בכלי הייצוגי. איזון זה מתבצע באמצעות הכלים המנויים בחוק התובענות הייצוגיות. 2. **תנאי סף להגשת תובענה ייצוגית:** * **סעיף 3(א) לחוק:** תובענה ייצוגית תוגש רק בתביעות המנויות בתוספת השנייה לחוק או בעניינים שנקבע בהם בחוק מפורש. בענייננו, מדובר בתביעה נגד "עוסק" בקשר לעסקאות עם לקוחות, כמפורט בתוספת השנייה. * **סעיף 4(א) לחוק:** נדרש כי התביעה תוגש על ידי "אדם שיש לו עילה", כלומר, על המבקש להוכיח כי קיימת לו עילת תביעה אישית, הנכללת בעילות המוכרות בחוק. * **סעיף 8(א) לחוק:** תנאים לאישור תובענה ייצוגית: * התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה. * יש אפשרות סבירה שהשאלות הללו יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. * תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. * קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. 3. **נטל ההוכחה הראשוני להוכחת מדיניות מפרה:** בית המשפט הדגיש כי גם בשלב מקדמי זה, נטל הראיה והשכנוע מוטל על המבקש. לצורך הוכחת קיומה של שאלה עובדתית או משפטית משותפת לקבוצה, יש להציג "בסיס ממשי מבחינה עובדתית וראייתית", המבסס "אפשרות סבירה" שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. נקבע כי הדבר מצריך "להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה". 4. **הבחנה בין הפרה שיטתית לתקלות נקודתיות:** בית המשפט אימץ את הגישה הפסיקתית הקובעת כי אין לדרוש "מדיניות של אפס תקלות" מעוסק. כאשר מדובר בתקלות נקודתיות, שהיקפן אינו חורג מהסביר ביחס להיקף הפעילות, אין הצדקה לניהול תובענה ייצוגית. עמד על כך בית המשפט בהקשר של נוהל האכיפה של הרשות להגנת הצרכן, המתייחס לטעות אנוש לעומת הפרה חוזרת ושיטתית. 5. **העדר עילת תביעה אישית כתנאי מקדמי:** בית המשפט הדגיש את חשיבותה של עילת תביעה אישית למבקש. הפרת החוק כשלעצמה אינה מספיקה; יש להוכיח נזק שנגרם לצרכן וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. אם המבקש אינו מוכיח נזק אישי, הדבר יכול להביא לקריסת הבקשה כולה, אלא אם כן מתקיימים תנאים חריגים להפעלת סמכות בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית גם בהעדר עילה אישית, סמכות שיש להשתמש בה בצמצום. **ניתוח עובדתי ומשפטי של המקרה** 1. **ההפרה הנטענת:** המבקש טוען כי המשיבה אינה מציינת מחירים על גבי אריזות המוצרים, בניגוד לסעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן. המשיבה טוענת כי היא מקפידה על הצגת המחירים, וכי מדובר בתקלות נקודתיות בלבד, כאשר ליד המוצרים קיימים שלטי מחיר. 2. **שאלת ההפרה השיטתית (נטל ההוכחה הראשוני):** * **ראיות המבקש:** המבקש צירף תמונות וסרטונים שצולמו בשלושה סניפים, וכן רכישת מוצרים אחת. בית המשפט קבע כי התשתית הראייתית שהציג המבקש הייתה "דלה בתיאור העובדות", וכללה לכל היותר 85 תמונות שצולמו ב-4 ביקורים, כאשר חלק מהתמונות חזרו על עצמן, היו בזוויות מגמתיות, או לא הציגו באופן ברור את ההפרה. המבקש לא פירט בתצהירו את היקף המוצרים בסניפים, את שיעור המוצרים שלא סומנו ביחס לסך המוצרים, או את משך הזמן ששהה בכל סניף. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט קבע כי המבקש לא הניח "תשתית לכאורית מספקת להוכחת טענתו כי המשיבה אינה מסמנת מחירים על מוצרים בכל סניפיה כעניין שבמדיניות". נפסק כי המבקש נטל ההוכחה, וכי לא ניתן להסיק מדיניות מפרה מתוך מדגם קטן של מוצרים (פחות מאחוז מהמוצרים בסניף) ומתוך מספר מוגבל של סניפים, במיוחד כאשר מדובר ברשת של עשרות סניפים. * **השוואה לפסיקה:** בית המשפט הבחין את המקרה הנוכחי מעניין דומה (ת"צ 24915-08-22 עמית בן סהל נ' סטופ מרקט בע"מ), שם אושרה בקשה לאישור בשל היקף ראיות נרחב (כ-1,200 תמונות ממספר סניפים לאורך זמן), וקבע כי ההשוואה אינה רלוונטית. * **ראיות המשיבה:** המשיבה טענה כי היא משקיעה משאבים רבים בסימון מחירים, וכי מדובר בתקלות נקודתיות. היא צירפה תמונות (שמשקלן הראייתי הוגבל על ידי בית המשפט), חשבוניות לרכישת ציוד סימון, ואישור רו"ח על עלויות העסקת סדרנים. מנהל התפעול של המשיבה, מר טל רחמים, העיד על בדיקות שהוא מבצע באופן אישי, על הנחיות שהוא נותן לעובדים (לרבות באמצעות הודעות ווטסאפ), ועל כך שהרשות להגנת הצרכן לא הטילה עיצומים כספיים על הרשת למרות ביקורות. 3. **שאלת עילת התביעה האישית של המבקש:** * **הצורך בהוכחת נזק וקשר סיבתי:** בית המשפט קבע כי גם אם הייתה מוכחת מדיניות מפרה, המבקש נעדר עילת תביעה אישית. הוא הדגיש כי לפי סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן, יש להוכיח הפרת החוק, נזק לצרכן, וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק. * **העדר הוכחת נזק:** המבקש העמיד את נזקו הלא ממוני על 100 ₪ ואת נזקו הממוני על "עשרות שקלים", ללא פירוט מספק בתצהירו. בחקירתו, המבקש לא ידע להסביר את הנזק שנגרם לו, וטען כי עורכי דינו הם שהגדירו את הנזק. * **גרסה כבושה:** המבקש ניסה להסביר את הנזק הממוני באמצעות עדות על הפסד זמן בשל בדיקת מחיר של אקונומיקה, אך בית המשפט דחה גרסה זו כ"גרסה כבושה" שלא הופיעה בתצהיר, ובעייתית גם לגופה (האקונומיקה לא הוזכרה כמוצר ללא סימון). * **עמדת בית המשפט:** לאור העדר יכולתו של המבקש להסביר או להוכיח את הנזק שנגרם לו, קבע בית המשפט כי לא הוכחה עילת תביעה אישית. * **הקשר למגזר החרדי ומחירים נמוכים:** בית המשפט ציין כי הרשת מיועדת למגזר החרדי ובעלת מחירים נמוכים, וכי אין מחלוקת על קיומם של שלטי מחירים ליד המוצרים. בנסיבות אלו, ובשילוב עם העדר הוכחת נזק, בית המשפט לא סבר שיש להפעיל את הסמכות החריגה של בירור התובענה בהעדר עילה אישית. 4. **עילות תביעה שנזנחו או רוככו:** * **עילת ההטעיה:** בית המשפט קבע כי נוכח הסכמת המבקש שהוצגו שלטי מחיר ליד כל המוצרים, לא קיימת עילת הטעיה. המבקש לא טען שהמחיר בקופה שונה מהמחיר בשלט, או שהצרכנים לא מודעים למחיר. טענת קושי בהשוואת מחירים בלבד אינה מלמדת על הטעיה. * **עילות עיקריות:** נותרו בעיקרן עילות של הפרת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, הפרת חובה חקוקה, ועשיית עושר ולא במשפט. 5. **חידושים או דגשים פסיקתיים:** * **חשיבות הפירוט העובדתי בתצהיר:** בית המשפט הדגיש את החשיבות של פירוט עובדתי בתצהיר המלווה את בקשת האישור. הימנעות ממתן פירוט עובדתי מילולי בתצהיר, למשל בנוגע להיקף הבדיקות שבוצעו, משך השהייה בסניפים, או תיאור השיטתיות של ההפרה, "אומרת דרשני". * **הגשת ראיות בשלב מאוחר:** בית המשפט דחה בקשה לצירוף ראיות (תלונות לרשות להגנת הצרכן) שהוגשה זמן קצר לפני דיון ההוכחות, בנימוק של חוסר תום לב ופגיעה במידה מופרזת במשיבה, אשר לא קיבלה הזדמנות להתייחס אליהן. הדבר מחזק את העיקרון כי יש להגיש את כל הראיות הרלוונטיות בהקדם האפשרי. * **קבלת טענות המשיבה על "טעויות אנוש":** ההתייחסות לתלונות לרשות להגנת הצרכן, שלמרות קיומן, לא הוביל להטלת עיצומים כספיים, חיזקה את טענת המשיבה כי מדובר ב"טעויות אנוש" ולא במדיניות מפרה. * **הוכחת מדיניות מפרה מול תקלות נקודתיות:** פסק הדין ממחיש את הקושי בהוכחת "מדיניות מפרה" כאשר מדובר ברשת עם עשרות סניפים והיקף מכירות גדול. ההבחנה בין היקף קטן של מוצרים שאינם מסומנים לבין היקף כולל של מוצרים היא קריטית. **סיכום והכרעה** בית המשפט דחה את בקשת האישור מהטעמים הבאים: 1. **העדר הוכחה מספקת להרמת נטל הראיה להוכחת מדיניות מפרה:** המבקש לא הוכיח כי המשיבה נוקטת במדיניות שיטתית של אי סימון מחירים על גבי אריזות המוצרים. הראיות שהוצגו היו חלקיות, לא חד משמעיות, ולא אפשרו לגזור מדיניות מפרה. 2. **העדר עילת תביעה אישית למבקש:** המבקש לא הוכיח באופן אותנטי כי נגרם לו נזק אישי כלשהו כתוצאה מההפרה הנטענת, וכי קיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזק. בשל דחיית הבקשה, חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ₪.