ת"א 10052-12-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2018, תבע את חברת הביטוח הנתבעת בגין נזקים. התובעת נפגעה בידה הימנית ומומחה מטעם בית המשפט אישר נכויות ניכרות, לרבות קושי לחזור לעבודה כמטפלת בספא. הנתבעת לא חלקה על התאונה או על אחריותה אך טענה כי טענותיה של התובעת מוגזמות וכי היא לא הצליחה להוכיח את נזקיה. מצבה התעסוקתי ודוחות הרווח וההפסד של התובעת לא היו עקביים והיא הודתה בהכנסותיה הבלתי מדווחות. בית המשפט מינה מומחה שאישר את מצבה הרפואי של התובעת וקבע לה 26.9% נכות רפואית. בית המשפט קבע גם שיעור נכות תפקודית של 25% ופסק לתובע 65,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ו-260,000 ₪ בגין כושר השתכרות עתידי. עוד נפסקו לתובע 75,000 ₪ בגין סיוע מצדדים שלישיים, 12,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה ו-44,336 ₪ בגין נזק לא ממוני בסך כולל של 456,336 ₪. סכום זה הופחת על ידי תשלום תכוף ששולם לתובע, בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם התאונה קשורה לעבודה, דבר שישפיע על הפיצויים. התובעת טענה שכן, אך חברת הביטוח טענה כי לא מיצתה את ההליכים במוסד לביטוח לאומי בתום לב ולכן יש להסיק מהפיצוי ניכוי רעיוני. בית המשפט מצא כי התובע אכן לא פעל בתום לב כלפי הביטוח הלאומי ומסר מידע חלקי. לפיכך, הסכום הנקוב בחוות הדעת האקטוארית של חברת הביטוח יוקפא עד להחלטת הביטוח הלאומי או עד שהתובע ימסור נתונים נכונים לחוות דעת אקטוארית מעודכנת. במידה והתובע לא יעמוד בתנאים אלה, יופחת סכום פסק הדין הנוכחי במלוא הסכום הנקוב בחוות הדעת האקטוארית הקיימת. הנתבע חויב לשלם את יתרת הסכום תוך 30 יום, בצירוף ריבית, שכר טרחה והחזר אגרות. על פסק הדין ניתן לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.