ב"ל 55405-11-19

תקציר

פסק הדין דן בתביעה בדבר הסכם הניידות הקבוע בחוק הביטוח הלאומי. התובע, אדם המוגבל בניידות, טען כי עליו לקבל קצבת ניידות גבוהה יותר מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע) לאחר רכישת רכב חדש. הקצבה נועדה להשתתף בהוצאות השימוש ברכב. על פי הסכם הניידות, הקצבה נקבעת בהתאם לגודל הרכב, המתבטא בנפח המנוע. התובע רכש רכב בעל נפח מנוע קטן מזה שאושר בעבר, ובכך התאימה הנתבעת את הקצבה בהתאם. בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי שיעורי הקצבה הנקובים בהסכם הניידות ברורים וחד משמעיים. בהסכם נקבע כי הקצבה נקבעת לפי גודל הרכב שברשותו של המוגבל, ומשכך, החלטת הנתבע עלתה בקנה אחד עם תכלית ההסכם. עוד קבע בית המשפט כי התובעת קיבלה הודעה מתאימה מהנתבעת על כך שהקצבה תלויה במפרט הרכב שנרכש. טענת הבורות של התובע נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי התובע הכיר את תנאי הזכאות וחתם בעבר על טפסי תביעה וקיבל מכתבים בנוגע להטבות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי התובע קיבל החלטה עצמאית לרכוש רכב אחר מבלי לברר את ההשלכות עם הנתבע מראש. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי החלטת הנתבעת להפחית את הקצבה עולה בקנה אחד עם תנאי הסכם הניידות ותכליתו. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות, וההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים.