ת"א 10623-03-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את שתי הטענות שהעלה התובע, נייל, נגד הנתבע, ראשיד. התביעה הראשונה, ת"א 10623-03-16, הייתה לתשלום של 150,000 ₪ שנטען כי נגנבו ממנו על ידי ראשיד. השופט החליט לדחות טענה זו מאחר שנייל לא סיפק ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. השופט הטיל ספק באמינות גרסתו של נייל לפיה נתן לאדם זר 150,000 שקל במזומן כדי שיעביר לרשיד, במיוחד לאור העובדה שנייל לא סיפק כל תיעוד התומך בטענתו או כל הסבר סביר להיעדרותו. יתר על כן, ההקלטות והתמלילים שהגיש נייל, שהכילו לכאורה הודאות של ראשיד, לא תמכו בטענותיו של נייל. משכך, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות את התביעה הכספית. התביעה השנייה, ת"א 57971-07-17, התבססה על שטר חוב על סך 140,000 ₪ עליו חתם לכאורה נייל. נייל טען כי חתימתו זויפה וכי השטר הוא תביעה חוזית בינו לבין רשיד, שרשיד ניקה אותו ממנה. השופט ציין כי נטל ההוכחה מוטל על ראשיד להוכיח כי חתימתו של נייל על שטר החוב הייתה אמיתית. עם זאת, השופט מצא כי עדויותיהם של רשיד ואשתו, העדים היחידים שהוצגו, אינן אמינות. בנוסף, השוואת החתימה על שטר החוב עם חתימה ידועה של נייל הראתה הבדלים, כלומר לא ניתן להוכיח שהחתימות זהות. לפיכך, קבע השופט כי לא הוכחה אמיתות חתימתו של נייל על שטר החוב ודחה את טענת השטר. בסיכומו של דבר, שתי התביעות נדחו, ולא ניתן צו להוצאות בהתחשב בנסיבות. לכל צד זכות ערעור בהתאם למועדים הקבועים בחוק.