תמ"ש 75054-07-19

תקציר

התובעים, שהם היורשים, טוענים כי הנתבע, מנהל העיזבון, היה צריך להשכיר את הדירות שהיו שייכות לעיזבון בתקופת ניהול העיזבון, אך לא עשה כן, ובכך גרם לנזקים. הנתבע טוען כי אין חובה מצד מנהל העיזבון להשכיר את הדירות בכל מקרה ומקרה וכי תפקידו הוא לכנס את נכסי העיזבון, לנהל את העיזבון ולחלק את יתרת העיזבון בין היורשים. בית המשפט מסכים עם הנתבע וקובע כי תפקידו של מנהל העיזבון ביחס לדירות המדוברות היה להעבירן ליורשים או למכור אותן, ולכן אי השכרתן אינה מהווה הפרת חובה. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי העיכוב בהעברת הדירות נגרם בשל חוסר שיתוף פעולה וסכסוכים פנימיים בין היורשים, והנתבע לא יכול היה לצפות עיכוב זה. לפיכך, מנהל העיזבון אינו אחראי לרשלנות. בנוסף, בית המשפט דן ברבדים הרעיוניים והקונקרטיים של ניתוח קיומה של חובת זהירות ומגיע למסקנה כי לנתבע לא הייתה חובה כזו במקרה זה. בית המשפט דוחה גם את טענות התובעים בעילה של תום לב, וקובע כי הנתבע פעל בתום לב והתכוון למלא את תפקידו. לחילופין, טוען בית המשפט כי יש לדחות את התביעות משום שהתובעים לא ביקשו מבית המשפט להורות למנהל העיזבון להשכיר את הדירות בזמן אמת וכי התנהלות התובעים מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לפיכך שלוש התביעות נדחות, והתובעים נדרשים לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪.