על"ע 2/80

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, היה מעורב בניסוח חוזה בין מוכר לקונה, שניהם לקוחותיו, והואשם בהפרת חובתו כלפי הרוכשים בשלוש ערכאות על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי. הוא ערער לבית הדין הארצי למשמעת, שזיכה אותו משני אישומים אך אישר הרשעה בעניין אחד, מה שהוביל לערעור. החוזה השנוי במחלוקת נוסח בצורה גרועה, ולא הגן על האינטרסים של הקונים בכך שלא כלל הוראות להגנה מפני הפרת התחייבויות התשלום של המוכרים הדרושות לעסקה. המערער טען כי החוזה משקף את כוונות הלקוחות וכי תפקידו אינו לכפות תנאים שלא הסכימו להם; עם זאת, בית הדין קבע כי כעורך דין, הוא מחויב לנסח חוזים השומרים על זכויות לקוחותיו. אם לקוחות מסרבים לתנאים הכרחיים לאחר הבנה מלאה של ההשלכות, רק אז ניתן להחריג תנאים אלה. אין ראיות לכך שזה קרה במקרה הזה. החובה לנהוג בנאמנות עבור לקוח מתעצמת כאשר היא משרתת לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים, והמערערת לא עמדה בחובה זו כלפי הרוכשים, דבר שהוביל להרשעה משמעתית. בית הדין המשמעתי הארצי ביטל שתי הרשעות, אך אישר צו נזיפה והוצאות מבית הדין המשמעתי המחוזי. המערער ערער על ההוצאה, בטענה כי היא אינה הוגנת נוכח זיכויו החלקי, והדבר הוסכם על בית הדין. לפיכך נדחה הערעור על ההרשעה, הנזיפה נותרה בעינה, אך חיוב ההוצאות בוטל.