ת"פ 2916/07

תקציר

הנאשמים הודו בביצוע פריצה והחזקת כלי פריצה, ולאחר מכן הורשעו על סמך הודאותיהם. הם הודו באשמה ונגזרו עליהם תקופת מאסר מוגבלת של 20 חודשים. לשני הנאשמים הרשעות קודמות; לנאשם 1 19 הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים, ואילו לנאשם 2 ארבע הרשעות קודמות, לרבות סחיטה ושימוש ברכב ללא רשות. מאחר שזו הייתה הרשעתו השנייה של כל נאשם בתקופת המבחן, היה על בית המשפט להחליט בין הפעלת המאסר המותנה שהוטל בעבר לבין הארכת תקופות המבחן. ההגנה ביקשה הארכה נוספת, בעוד התביעה טענה להפעלת המאסר על תנאי. השופט הכיר בכך שהארכת תקופות המבחן היא האפשרות החריגה, שניתן להצדיק רק בנסיבות ספציפיות המפורטות בסעיף 85 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף זה חל על אנשים שעברו טיפול גמילה מסמים או מי שהשלימו טיפול כזה. מאחר שאף אחד מהנאשמים לא הצליח להוכיח כי עמד בקריטריונים המפורטים בסעיף 85 – ליתר דיוק, הוא לא עבר טיפול גמילה מסמים לאחר ביצוע העבירות הנוכחיות – קבע השופט כי לבית המשפט אין סמכות להאריך את תקופת המבחן שלהם עוד יותר. השופט הדגיש כי העונשים המותנים לא הוטלו בגין העבירה הנוכחית אלא תוצאה של עבירות קודמות. יתר על כן, ההיסטוריה של הנאשמים בעבירות רכוש חוזרות ונשנות הצביעה על כך שיש צורך בעונש של מאסר בפועל. עם זאת, כדי לעודד את התקדמותם החיובית של הנאשמים, החליט השופט להטיל עונש מופחת על העבירה הנוכחית, שירוץ במקביל לעונשי המאסר המותנים שהופעלו. כתוצאה מכך, נגזרו על כל נאשם שלושה חודשי מאסר בפועל, ולאחר מכן שמונה חודשי מאסר על תנאי – זיכוי ניתן על הזמן שכבר ריצה – וחמישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש עתידיות. בנוסף, השופט הורה על עיכוב יציאה והפקדות כספיות כדי להבטיח את הופעתם של הנאשמים לתחילת ריצוי עונשם. ההחלטה פירטה גם את תנאי שחרורם של הנאשמים ואת המועדים שבהם הם צפויים להתייצב בבית המשפט כדי להתחיל לרצות את עונשם.