ע"א 690/98

תקציר

פסק הדין מתייחס לעסקה כספית שהשתבשה בין דוד דודאי לבין המערער 1, שהיה אמור לשלם עבור מניות של חברה ולכסות הוצאות מסוימות, אך לא עשה כן. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת דודאי, וקבע כי שני המערערים חייבים בתשלום לדודאי בגין שיק חתום על ידי המערער 1. השאלה הראשונה שנדרשה ערכאת הערעור להכריע בה הייתה האם שגה בית משפט קמא בהבנת מהות העסקה. לאחר בחינת הראיות ועדויות העדים, הסכימה ערכאת הערעור עם ממצאיו של בית משפט קמא, קיבלה אותם כסבירים ולפיכך דחתה את הערעור בנקודה זו. העניין השני נגע לשאלה האם יש להטיל אחריות על אדם ששמו מופיע בחשבון משותף בגין פעולות שנקט שותפו לחשבון. ערכאת הערעור, לאחר שבחנה פסיקה קודמת (רינסקי נ' רחמני) שהעדיפה פרשנות מרחיבה יותר, קבעה כי הופעת שם על שיק אינה מעידה בהכרח על הרשאה. בית המשפט קבע, כי האחריות בגין השיק צריכה ליפול רק על החותם, המערערת 1, ולא על המערערת 2, מה גם שהיא לא השתתפה בעסקה בשום צורה. בפסק הדין נקבע כי פרשת רינסקי מבוססת על נסיבות ייחודיות ואין להחיל אותה על שינוי מהותי של ההלכה הקיימת בכל הנוגע לחבות בגין שיקים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והפיקדון יוחזר למערערים.