ת"א 9331/09

תקציר

התובעים, בעלי ארבע דירות מגורים בירושלים, תבעו את הנתבע על סך 300,000 ₪ פיצויים שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מעבודות הבנייה הבלתי מורשות שלו, וכן צו מניעה להריסת הבנייה הבלתי חוקית והימנעות מבנייה בלתי מורשית בעתיד. עבודות הבנייה הבלתי מורשות כללו תוספת של שתי קומות לבניין קיים, חסימת הגישה לקיר בניין התובעים ובניית פיר מעלית. התובעים טענו כי נגרמו להם נזקים שונים, לרבות ירידת ערך דירותיהם, פגיעה בזכויות הקניין שלהם ואי נוחות שנגרמה להם כתוצאה מהליך הבנייה. הנתבעת טענה כי התובעים מנועים מלהתנגד לבנייה בשל הסכם שהושג עם הבעלים הקודמים של הנכס. כמו כן, עבודות הבנייה לא גרמו כל נזק לתובעים. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות לנזקים כלשהם שנגרמו כתוצאה מעבודות הבנייה של הנתבעת. למרות שהעבודות בוצעו ללא היתר, חוקי התכנון והבנייה אינם מקימים עילת תביעה בהיעדר נזק. עוד קבע בית המשפט כי על התובעים חלה התחייבות שלא להתנגד לבנייה על הקיר המשותף, המהווה תנאי לקבלת היתר בנייה לביתם. התחייבות זו הגבילה את יכולתם לטעון לאי נוחות הקשורה לבניית הקיר המשותף. באשר לראשי הנזק הנטענים, מצא בית המשפט כי התובעים חזרו בהם מחלק מטענותיהם, בעוד שאחרות לא הוכחו. יש לציין כי טענת הסגת הגבול לרכושם של התובעים לא נתמכה בראיות מספיקות. בית המשפט הדגיש את חשיבותם של הסכמים בין צדדים ואת החובה לנהוג בתום לב. נוכח כישלונם של התובעים להוכיח נזקים כלשהם והפרת ההתחייבות על ידם, התביעה נדחתה. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.