ת"א 34577-12-15

תקציר

בית המשפט מצא את הנתבעים אחראים לליקויי בנייה וליקויי בנייה בבית שבנו עבור התובעים, והורה להם לשלם לתובעים סך של 494,623 ₪, הכולל את עלות תיקון הליקויים, שהם 43,729 ₪ עבור ליקויי בנייה כלליים ו-393,801 ₪ בגין ליקויי בנייה, ו-40,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סכום זה צריך להיות מוגדל על ידי הפרשי הצמדה. כמו כן חויבו התובעים לשלם את הוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת מומחה, שכר טרחת עדים, הוצאות נסיעה וכו', בסך 40,000 ₪, ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪, כך שהסכום הכולל שנפסק עמד על 594,623 ₪. מנגד, נמצא לתובעים גם חוב לנתבעת בסך של 90,697 ₪, הכולל קרן בסך 47,960 ₪ וריבית שנצברה מיום 1.10.2011 ועד ליום 17.7.2016, מועד הגשת התביעה שכנגד. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בגין התביעה שכנגד. לפיכך, לאחר ניכוי הסכום שנפסק בתביעה שכנגד, הנתבע ישלם בסופו של דבר לתובעים סך של 483,926 ₪. בית המשפט הגיע להחלטה זו לאחר שבחן את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. התובעים טענו כי חתמו עם הנתבעת על שני הסכמים, הסכם ישיר והסכם ביצוע, שניהם מיום 17.4.2011, אשר יחד היוו הסכם כולל לאספקת הבית. בהסכם הישיר נקבע כי הנתבעת תספק את הבית בהתאם למפרט ולתכניות המצורפות, שכללו את הסכם הביצוע. הסכם הביצוע כלל הוראות לביצוע עבודות כלונסאות וחיבורי תשתית, בגינן שילמו התובעים לנתבעת תשלום נוסף. התובעים הציגו גם ראיות לכך שהנתבעת אחראית לעבודות התשתית, לרבות מיקום הכלונסאות, כגון מפרט טכני שניתן להם על ידי הנתבעת, והודעות על תחילת הבנייה ומינוי אחראי לביצוע השלד, שתיהן חתומות על ידי נציג הנתבעת. הנתבעת לא סתרה את ראיות התובעים ולא הציגה עדים או מסמכים כלשהם התומכים בטענתם כי הם אינם אחראים לעבודות הערימה והתשתית. במקום זאת, הם הסתמכו על טענה כללית לפיה תוכניות התכנון והבנייה נעשו על ידי קבלן קודם, אגמנס, ולכן הם אינם אחראים לליקויים הכרוכים בכך. בית המשפט מצא טענה זו בלתי משכנעת, מה גם שלנתבעת הייתה אפשרות לתקן את הסכם הביצוע אך בחרה להשאיר את הסעיפים הנוגעים לעבודות כלונסאות וחיבורי תשתית וחייבה את התובעים בגינם. בנוסף, בית המשפט הסכים גם עם טענת התובעים כי הבית נמסר באיחור, מה שגרם להם לעוגמת נפש, ופסק להם פיצוי בסך 40,000 ₪. בהסכם הראשוני נקבע כי הבית יסופק תוך 60 יום מיום קבלת ההיתרים, אך התובעים טענו כי הוא נמסר באיחור של 3 חודשים. הנתבע טען כי הבית נמסר במועד, ביום 16.6.2011, והציג אישור קבלה חתום. בית המשפט קיבל טענה זו אך עדיין פסק פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב העיכוב, וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב הצורך לגור בבית עם ליקויי בנייה מוכחים וסירובה של הנתבעת לקחת אחריות עליהם. ככלל, בית המשפט מצא את גרסת התובעים לאירועים אמינה ועקבית יותר, ולפיכך ראה בנתבעת אחראית לליקויי הבנייה והבנייה, כמו גם לאיחור במסירת הבית. כן נפסקו לתובעים 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ואילו הנתבע זכה בתביעה שכנגד בסך 110,697 ₪ בגין יתרת החוב והריבית שחבו התובעים.