ה"פ 29889-10-14

תקציר

המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיב בבקשה לסעד הצהרתי בדבר פרשנות הוראה בהסכם ביניהם הנוגעת למכרז לביצוע עבודות. המבקש טען, כי יש לפרש את ההוראה הנדונה כך שהמשיבה אינה יכולה לסרב באופן בלתי סביר לאשר העסקתם של קבלני משנה בתחומים מסוימים. המשיבה טענה כי ההוראה מקנה לה זכות מוחלטת לסרב לאשר העסקת קבלני משנה בתחומים אלה, וכי ממילא המבקשת לא קיבלה את האישור הנדרש מראש ובכתב להעסקת קבלני משנה. בית המשפט קבע, כי ההוראה הנדונה מעניקה למשיבה זכות מוחלטת לסרב לאשר מבלי לנמק את סירובה, ולפיכך פרשנותו של המשיב להסכם נכונה. בית הדין ציין כי המבקשת לא הצליחה לקבל את אישורה מראש ובכתב של המשיבה להעסקת קבלני משנה וכי עובדה זו לבדה מצדיקה את דחיית התביעה. טענת המבקשת כי התנהגות הצדדים הוכיחה פרשנות להסכם בניגוד לזו שהוצעה על ידי המשיב נדחתה, ובית המשפט קבע כי פרשנותו של המשיב להסכם עולה בקנה אחד עם כוונות הצדדים ותנאי ההסכם. זאת ועוד, בית הדין מצא כי המשיבה הבהירה למבקש את עמדתה טרם תחילת העבודה, והמבקש אינו יכול כעת להלין על דרישה זו. לבסוף, קבע בית המשפט כי פרשנותו של המשיב להסכם אינה בלתי סבירה או בלתי חוקית ועל כן דין התביעה להידחות. המבקש חויב לשלם הוצאות בסך 40,000 ₪ בתוך 30 יום.