ע"ש 1247/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לערר ארנונה שהגיש נישום על החלטת ועדת הערר בדבר שומת רכושו לשנים 1997-1998. השאלה המרכזית היא האם בסמכותה של רשות המסים לתקן את שומת הנישום לאותן שנים, ואם כן, האם יש לחייבה לעשות כן. הנישום טוען כי השומה התבססה על זכויות בנייה שגויות, מה שהוביל לתשלום יתר של מס. הם מסתמכים על סעיפים שונים בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, קרי סעיפים 19(ג)(1) ו-(3) ו-56, המאפשרים תיקון שומות והחזר מסים ששולמו ביתר. בנוסף, הנישום נעזר בדיני עשיית עושר ובעקרונות המשפט המנהלי כדי לתמוך בטענתו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אף אחת מהוראות אלה אינה חלה על המקרה הנוכחי. נפסק כי לרשות המסים אין שיקול דעת לתקן את השומה לפי סעיף 19(ג) שכן הטעות מתייחסת להפרש שווי, ולא לטעות עובדתית או חישובית כפי שטוען הנישום. יתר על כן, סעיף 56 אינו חל שכן הנישום לא חויב לשלם פחות מס ממנו. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי על רשות המסים להאריך את המועדים לתיקון השומה, שכן הליכי ההשגה והערעור כבר הסתיימו. לבסוף, בית המשפט מבחין בין מקרה זה לבין פסקי דין קודמים שאפשרו תיקון החלטות מנהליות, ומציין כי הטעות במקרה זה נבעה מהגשות של הנישום עצמו, ולא מטעות של הרשות. לפיכך הערעור נדחה, והנישום נדרש לכסות את הוצאות רשות המסים.