דב"ע לח/16 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב הגדרת "ילד נכה" על פי חוק הביטוח הלאומי ותנאי הזכאות לתגמולי ביטוח נכות. המשיב, שעלה לישראל בגיל 18 ונבצר ממנו לנכות בטרם הפך לתושב, תבע הטבות לפי פרק ו' 2 לחוק הביטוח הלאומי. עם זאת, החוק נעדר הגדרה ברורה של "ילד נכה", שצריכה להיקבע בתקנות שיקבע שר העבודה. זה עדיין לא נעשה. משכך, בתי המשפט אינם יכולים לקבוע האם התובע זכאי להטבות. אמנם המוסד לביטוח לאומי אינו אחראי לעיכוב בחקיקת תקנות אלה, אך בית המשפט מתח ביקורת על הפסיביות של המכון ועודד אותו לפעול בהתאם לפסקי דין קודמים ולמצוא פתרון, בין אם באמצעות חקיקת התקנות הנדרשות ובין אם באמצעות הסכם על פי החוק. עוד הדגיש בית המשפט כי ביטוח אובדן כושר עבודה פועל כביטוח סוציאלי, הממומן בעיקר באמצעות דמי ביטוח, ומטרתו אינה לתת מענה לצורכיהם של קטינים עם מוגבלות או לפצות את הוצאות הוריהם. לפיכך, אין לטפל בתביעה הנוכחית, הנוגעת למבוגר נכה, במסגרת הביטוח הלאומי. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי סעד ביניים, כגון תשלום סכום הגמלה הנתבע עד לחקיקת התקנות, אינו מתאים במקרה זה, שכן עצם החבות שנויה במחלוקת. בסופו של דבר התקבל הערעור על החלטת הערכאה הנמוכה יותר להעניק סעד ביניים, וההחלטה בוטלה.