עת"א 12941-05-10

תקציר

בית המשפט מסכים כי החלטת ועדת השחרורים שלא לשחרר עותר שהורשע בעבירות חמורות, לרבות רצח, הייתה חוקית. תפקידו של בית המשפט לבחון את חוקיותן ולא את תבונתן, של החלטות מינהליות, והוא יתערב רק במקרים קיצוניים. ועדת השחרורים מחויבת לפעול בסבירות, בהגינות ובאופן חוקי, ואילו על האסיר לרצות את מלוא עונשו, אלא אם כן עלה בידו להוכיח כי מגיע לו שחרור מוקדם וכי הדבר לא יסכן את הציבור. על הוועדה לשקול בין היתר את חומרת העבירה, את התנהגותו של האסיר במשמורת ואת הסיכון לציבור. במקרה דנן, התנהגותו של העותר בכלא לא הייתה חיובית, ונסיבות העבירה היו חמורות. למרות שגורמי הטיפול המליצו על שחרור מוקדם, העותר לא עבר הליך טיפולי מעמיק, ובית המשפט הסכים עם הערכת הוועדה כי נשקפת ממנו סכנה פוטנציאלית. יתר על כן, חומרת העבירות, יחד עם יחס בלתי סביר בין גזר הדין לבין הזמן שריצה בפועל, הצדיקו את התחשבות הדירקטוריון באינטרס הציבורי ובאמון הציבור. מאחר שהעותר לא היה אסיר עולם, קיבל בית המשפט את הטענה כי המועצה טעתה ביישום החוק בנוגע למאסר עולם. עם זאת, טעות זו לא פסלה את ההחלטה, שהתבססה על נימוקים חוקיים ומוצדקים. לבסוף, קבע בית המשפט כי העותר יוכל להגיש בקשה נוספת לשחרור מוקדם לאחר שישה חודשים, במקום השנתיים הקבועות בהחלטת הוועדה.