בג"צ 3100/05

תקציר

אדמתו של העותר הופקעה על-ידי המדינה לשתי מטרות ציבוריות שונות. בעוד שהפקעת חלקה 368 לצורך הרחבת כביש 4 לא עורערה, טען העותר כי הפקעת חלקה 369 אינה חוקית, שכן היא אינה מידתית ומיותרת. בית המשפט מצא כי הפקעת חלקה 369 הייתה חוקית מלכתחילה, שכן היא בוצעה באופן מידתי ולמטרה ציבורית מסוימת. עם זאת, בעתירה נטען כי החלקה לא נוצלה במשך שנים וכעת היא מיועדת למגורים, דבר המצביע על כך שאין צורך ציבורי נוסף. בית המשפט בחן את חוקיות ההפקעה בתקופה השנייה ומצא כי המדינה פעלה ללא דיחוי, שכן החלקה שימשה לייעודה בסמוך לאחר ההפקעה. מאחר שמטרת ההפקעה לא בוטלה, לא יכול היה בית המשפט לפסוק לטובת העותר. בנוסף, עמד בית המשפט על חובת ההגינות והשקיפות של המדינה כלפי הפרט שאדמתו הופקעת. בית המשפט הגיע למסקנה כי המדינה אכן הייתה מחויבת לגלות מידע לבעל הקרקע כאשר פג תוקפה של מטרת ההפקעה. כמו כן, התייחס בית המשפט לביטול עילת ההפקעה כעילה לביטולה ולשאלת הפיצוי בגין קרקע שהופקעה. פסק הדין בעניין קרסיק קבע כי כאשר המטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע לפי פקודת הקרקעות חדלה להתקיים, ההפקעה בטלה ויש להשיב את הקרקע לבעלים. עם זאת, לא ברור אם זה חל רטרואקטיבית ועל מקרים שבהם שולמו פיצויים. בית המשפט ציין כי הליך החקיקה נמשך וכי הרכב מורחב של בית המשפט החליט להמתין להתייחסות המחוקק בנושא. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את העתירה אך שמר על זכויותיה של העותרת ואפשר לה לממש אותן לאחר סיום הליך החקיקה. השופט ג'ובראן והשופטת פרוקצ'יה הסכימו עם פסק הדין, כאשר האחרון ציין את מורכבות חובת ההודעה של המדינה ובחר להותירה לדיון בתיק עתידי.