ת"א 20972-04-14

תקציר

המשיב, חברת נדל"ן לטבית, תבע את המבקשת, חברה ישראלית, על הלוואה בסך 3 מיליון אירו שנתן המשיב לחברה קפריסאית, ריבנד, שהייתה לכאורה בשליטת המבקש. ההלוואה הייתה לפיתוח פרויקטי נדל"ן בלטביה והייתה אמורה להיות מוחזרת עד 30 באפריל 2008. המשיב טען כי המבקש רימה אותם, פעל במרמה, הציג מצגי שווא רשלניים והתעשר על חשבון המשיב. עם זאת, טען המבקש כי יש לדחות את התביעה מכמה טעמים: ראשית, כי בית משפט ישראלי אינו יכול להרים מסך של חברה זרה; שנית, כי קיים סעיף שיפוט בהסכם ההלוואה המעניק סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט בלטביה; שלישית, שישראל אינה הפורום המתאים לדון בתביעה; ורביעית, כי התביעה חסומה בזמן על פי החוק הלטבי. בית המשפט הסכים עם טענות המבקש ודחה את התביעה על הסף. בית המשפט קבע כי בתי המשפט בישראל אינם יכולים להרים מסך של חברה זרה וכי ניסיונה של המשיבה להבחין בין הרמת מסך רגילה לבין הרמה באשכול חברות אינו תקף. בנוסף, קבע בית המשפט כי תניית השיפוט בהסכם ההלוואה ברורה ויש לקיימה, אשר תחול גם על עילות המשנה של המשיב בדבר מרמה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט, שכן הן קשורות מטבען להסכם ההלוואה. יתר על כן, היא מצאה כי ישראל אינה הפורום המתאים וכי הטענה אכן חסומה בזמן. המשיב חויב לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.