ע"מ 26946-02-17

תקציר

המערערת, אילת מכרות יהלומים בע"מ, ערערה על החלטת המשיב, פקיד השומה אילת, בעניין שומת הניכויים לשנות המס 2010-2012. החברה מפעילה מרכז למכירת תכשיטים באילת ובעלי המניות בה הם מר צבי צור וגבי איילת צור. הערעור מתייחס למספר נושאים בהם חלקה החברה על ממצאי פקיד השומה, ובהם הטבות מס באזור אילת, הטבות לעובדים והוצאות עודפות. בסוגיית הטבות המס באזור אילת מצא בית המשפט כי המערערת אינה זכאית להטבות מסוימות משום שלא הביאה ראיות מספיקות לקיומם של תנאי הזכאות. באופן ספציפי, החברה לא הציגה ראיות אובייקטיביות לכך שחלק מעובדיה עבדו אך ורק באילת, כנדרש בחוק הרלוונטי. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות החברה בעניינם של שני עובדים, רועי יעקב ומר יצחק, וקבע כי עבודתם בוצעה כולה באילת. בנושא זיכויי המס לתושבי אילת פסק בית המשפט נגד החברה בקובעו כי לא הוכיחה שמר יעקב, אחד מעובדיה, הינו תושב אילת, כנדרש בחוק. באשר להטבות לעובדים, בית הדין אישר במידה רבה את ממצאי פקיד השומה. נפסק כי מתן דמי דיור וניהול לעובדים מהווה הטבה חייבת במס, וכך גם תשלום הוצאות נסיעה לחו"ל והוצאות ביגוד. בית המשפט הסכים גם עם החלטת פקיד השומה למסות את החברה בגין אי ניכוי מס במקור מתשלומי שכר דירה, ובגין אי ניכוי מס מיתרות חובה לעובדים, הוצאות רכב והעברת רכב לבעל מניות ללא תמורה. בנושא ההוצאות העודפות דחה בית המשפט את טענות החברה ואישר את החלטת פקיד השומה לגבות מקדמה בשיעור של 45% על הוצאות שלא תואמו כראוי. לבסוף, ביקשה החברה הפחתה בהחזרי מס שלא שולמו וביטול קנס גירעון, אך בית המשפט מצא כי נושאים אלה אינם חלק מהערעור ולא התייחס אליהם. לאור כישלונה של החברה לשכנע את בית המשפט במרבית הסוגיות, נדחה הערעור במהותו. החברה חויבה לשלם את הוצאות המשיב, בסך 50,000 ₪, בתוך 30 יום.