ת"א 751/93

תקציר

המקרה סובב סביב מותו הטרגי של ראובן שטרן, שנורה למוות על ידי שומר חולה נפש בשם עופר ירמיאן בעת שעזב את מקום עבודתו. התובעים, אלמנתו ובתו התינוקת של שטרן, הגישו תביעה נגד מספר נתבעים, ביניהם ירמיאן, חברות האבטחה ששכרו את שירותיו (נתבעות 1 ו-6), מדינת ישראל (נתבעת 2) בגין אי מניעת התקיפה, מעסיקו של שטרן (נתבעת 3) וחברת הביטוח שלהם (נתבעת 4). הנתבעת 7 היא חברת הביטוח של הנתבעים 1 ו-6, ואילו הנתבעת 5 היא מנהלת עזבונו של שטרן. בית המשפט מצא את כל הנתבעים אחראים למותו של שטרן למעט נתבעים 3 ו-4, מעסיקו של שטרן וחברת הביטוח שלהם, שכן הראיות לא תמכו בטענת הרשלנות נגדם. השופט בוחן בקפידה את האירועים שהובילו לאירוע הטרגי. לירמיאן, היורה, הייתה היסטוריה של בעיות נפשיות והתנהגות חריגה. הוא שירת במשטרה ופוטר בשל בעיות משמעת ועבד כמפקח בעיריית תל אביב, ממנה פוטר גם בשל היעדרויות בלתי מורשות והתנהגות מוזרה. למרות דגלים אדומים אלה, ירמיאן הצליח לקבל רישיון נשק והועסק כשומר על ידי נאשמים 1 ו-6 ללא בדיקות רקע מתאימות או הערכות נפשיות. השופט מותח ביקורת על הליכי הרישוי של המדינה, שלא חייבו בדיקה רפואית מקיפה לפני מתן רישיון נשק. בנוסף, עיריית תל אביב ומשטרת ישראל לא הגיבו כראוי לאירוע שבו ירה ירמיאן בכלבו, מה שהיה אמור לעורר חשש ליציבותו הנפשית. השופט מטיל על נאשמים 1 ו-6 אחריות לכך שלא ביצעו בדיקות רקע יסודיות ולא בחנו מחדש את כשירותו של ירמיאן לאחר שנטש את תפקידו יום לפני הירי. מדינת ישראל (נאשמת 2) נושאת באחריות גם על חלקה בהליכי הרישוי ועל כך שלא חקרה כראוי את אירוע הירי בכלבים. ירמיאן (נאשם 5) נושא באחריות למעשה המחריד שביצע. הנתבעת 7, חברת הביטוח, אחראית עד גבול הפוליסה לנזקים שנגרמו על ידי הנתבעים 1 ו-6. מבחינת הפיצוי, השופט מחשב את אובדן התמיכה הכספית בשיטת הקופה המשותפת, תוך התחשבות בהכנסותיהם של שטרן ואשתו. החישוב מתייחס לצמצום שעות העבודה של האישה עקב מות בעלה ולצורך לטפל בבתם הצעירה. השופט פוסק לתובעים פיצוי כולל בסך 1,412,787 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. על הנתבעים 1, 2, 5 ו-6 מוטלת אחריות ביחד ולחוד, ואילו אחריותו של הנתבע 7 מוגבלת לסכום הפוליסה בסך 250,000 ₪.