רע"א 290/15

תקציר

בית המשפט ראה את הערעור כאילו כבר ניתנה רשות ערעור כדי להתמודד עם סתירות שיפוטיות והיקף ההנמקה הנדרש להחלטות בית המשפט. זאת בהמשך לתיקון 52 לחוק בתי המשפט בישראל, המגביל ערעורים על החלטות פרוצדורליות ספציפיות, ומדגיש את העיקרון לפיו יש לערער על פסקי דין זמניים רק במסגרת ערעורים סופיים. שר המשפטים התווה החלטות פרוצדורליות שבדרך כלל לא ניתן לערער עליהן כדי להבטיח המשכיות ויעילות בהליכים המשפטיים ולהרתיע מפני ערעורי ביניים מופרזים. עם זאת, ההחלטה התייחסה לחשיבות ההנמקה בהחלטות שיפוטיות, וציינה כי היעדר הנמקה עלול לפגוע בעקרונות הצדק הטבעי. מקרים קודמים כמו Liverpool Properties מצביעים על כך שהיעדר הנמקה יכול להצדיק מתן ערעור, אך דעות סותרות קיימות בתוך בית המשפט. בסופו של דבר הציע בית המשפט לאפשר רשות ערעור אם החלטה נעדרת הנמקה, אך לא להנמקה חלקית או קצרה, וגם אז, רק אם היא משמעותית למקרה. בית המשפט הכריע באופן חלקי לטובת ברנד, וציין כי סעיפים מהחלטת ערכאה נמוכה יותר דורשים הנמקה, וחייב לבחון אותם ולנמק אותם כראוי. לא הוטלו הוצאות, והחלטה זו התיישרה עם חוות דעת דומות של השופטים פוגלמן ומזוז. פסק הדין, שניתן ב-8 בדצמבר 2015, מדגיש את תפקידה הקריטי של ההנמקה השיפוטית בשמירה על הצדק הפרוצדורלי ועל הליך הערעור היעיל.