ב"ש 5001/08

תקציר

בית המשפט קיבל בקשה מהמדינה להורות על חילוט רכב מסוג דייהו מ.ר., הרשום על שם המשיב מס' 2, לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי. הרכב נתפס בשל עבירות שביצע המשיב מס' 1, אשר הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. העבירות כוללות שימוש במסמכים מזויפים, קבלת דבר במרמה, נשיאת נשק שלא כדין, נהיגה ללא רישיון וחובת מדיניות. על בית המשפט להכריע בשאלת הבעלות ברכב, שכן הודאתו של המשיב מס' 1 באשמה מתייחסת לרכב הנדון. המדינה טוענת כי המשיב מס' 1 היה הבעלים בפועל, למרות הרישום על שם המשיב מס' 2, ומביאה ראיות התומכות בטענה זו. בינתיים, המשיבים מוותרים על זכותם לחקור עדים בחקירה נגדית ומסכימים כי על בית המשפט לבסס את החלטתו על ראיות המדינה. בית המשפט בוחן את חומר הראיות, הכוללות הודעות משטרה, ומאשר כי ניתן להפריך את רישומו של הרכב. נמצא כי הרכב נרכש עבור עסקי הבנייה המשותפים של שני המשיבים והיה אמור להירשם על שם המשיבה מס' 1, אך הועבר למשיבה מס' 2 מטעמי נוחות. המשיב מס' 1 היה המשתמש העיקרי ברכב, בעל רישיון נהיגה מזויף, ואילו המשיב מס' 2 ככל הנראה מעולם לא נהג בו ולא היה לו רישיון. בית המשפט מגיע למסקנה כי המשיבים הם בעלים משותפים של הרכב, ומאחר שלמשיב מס' 2 אין כל קשר לעבירה, חילוט הרכב יפגע בזכות הקניין שלו. לפיכך, בית המשפט מורה על חילוט הרכב אך מחייב את המדינה לשפות את המשיבה מס' 2 במחצית מערכה. ההחלטה ניתנת בהעדר שני הצדדים ויש להעביר אותה לבאי כוחם.