בש"פ 5907/23

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט להיעתר חלקית לבקשה הנוגעת ליכולתו של המשיב לצאת אל מחוץ לארץ. החלטת בית המשפט המחוזי שלא לחדש את איסור התנועה על המשיב נותרה בעינה, מותנית בערבויות כספיות מוגדלות מהמשיב. החלטה זו מאזנת בין זכותו של המשיב לנוע מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין האינטרס הציבורי ברציפות ההליך הפלילי. מפסק הדין עולה כי ניתן להטיל איסור תנועה רק אם קיימת ציפייה סבירה שהמשיב יחמוק ממשפט ואם לא ניתן להבטיח זאת באמצעים חלופיים כגון שחרור בערבות. ההחלטה מפנה למקרי עבר כדי ליצור תקדים ומדגישה את החשיבות של שקילת גורמים שונים כגון חומרת האישומים, שלב ההליך הפלילי ונסיבותיו האישיות של המשיב. המשיב דבק בעבר בהופעותיו בבית המשפט למרות אישומים חמורים, דבר המצביע על סיכון נמוך יותר להימלט. זאת ועוד, עסקיו של המשיב בחו"ל, המחייבים נסיעה, נלקחו בחשבון, תוך הכרה בפגיעה אפשרית בפרנסתו כתוצאה מאיסור נסיעה. בית המשפט מצביע על חוסר עקביות בדברי המשיב בנוגע להגירה, אך מציע כי ערבויות כספיות עשויות להפחית סיכונים. במהלך הדיון הסכים המשיב להגדיל את הבטוחה מ-20 מיליון ₪ ל-30 מיליון ₪ כתנאי לביטול איסור הנסיעה. בית המשפט מורה כי נכסים בשווי זה יהיו זמינים לחילוט אם המשיב לא יעמוד בדרישות המשפט. כל מחלוקת על הערכת שווי נכסים תיפתר על ידי בית המשפט המחוזי כדי ליישם הוראה זו. אם הביטחונות לא יסופקו כראוי, איסור הנסיעה יהפוך לקבוע, עד לביקורת שיפוטית נוספת. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, עם דרישות כספיות מוגברות כדי להבטיח ציות.