עמ"ש 47113-11-12

תקציר

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב הורה להעביר את עיזבונו הספרותי של מקס ברוד, לרבות כתבי יד שונים של פרנץ קפקא, למשמרת בספרייה הלאומית בירושלים. עוד הורה בית המשפט לקיים את צוואתה של אסתר הופה ז"ל, שסתרה את צוואתו של ברוד, למעט הסעיפים הנוגעים לעיזבונו של ברוד. המערערים, שהם יורשיו של הופה, טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שלא מצא כי כתביו של קפקא ניתנו במתנה להופה, ולאחר מכן לבנותיה. עוד טענו כי טענות המשיבים התיישנו וכי יש להחיל את תקופת ההתיישנות. המשיבים, לרבות מנהל עיזבונו של ברוד והספרייה הלאומית, טענו כי מתנות כתביו של קפקא לא הושלמו ולכן הפכו לחלק מעיזבונו של ברוד. עוד טענו המשיבים כי יש להעביר את העיזבון הספרותי לספרייה הלאומית כהקדש ציבורי, כפי שהורה בצוואתו של ברוד. השופטים, השופט ברנר, המשנה לשופט שנלר והמשנה לשופט ורדי, דחו את הערעור וקבעו כי טענות המשיבים ביחס לכתבי קפקא אינן מיושנות, ותקופת ההתיישנות אינה חלה במקרה זה. עוד קבעו השופטים כי ברוד היה הבעלים של רק חלק מכתביו של קפקא, ואלה שניתנו לו על ידי קפקא בעודו בחיים. שאר הכתבים, שלקח ברוד מדירתו של קפקא לאחר מותו, לא היו שייכים לו ויש להפקידם למשמרת בעיזבונו הספרותי של ברוד. השופטים הסכימו כי מתנת כתביו של קפקא לחופה לא הושלמה ולכן הפכה לחלק מעיזבונו של ברוד לאחר מותו. עוד קבעו השופטים כי יש לפרש את צוואתו של ברוד כהסדר של יורש אחר יורש, וכי מתנתה של הופה לבנותיה אינה תקפה. בנוסף, קבעו השופטים כי יש להעביר את עיזבונו הספרותי של ברוד, לרבות כתבי קפקא, לספרייה הלאומית כהקדש ציבורי. עוד הסכימו השופטים כי תכולת הכספות שייכת לעיזבונו של ברוד וכי מינוי מנהלי העיזבון מוצדק. לכל שופט היה נימוק מקיף משלו, אך כולם הסכימו שיש לדחות את הערעור.