המ"ש 7614-08-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש למשפט מאוחר לפי סעיפים 229(ה) ו-230 לחוק. המבקש לא סיפק כל הצדקה להחמצת המועד האחרון או נימוקים מיוחדים לקבלת בקשתו. הם גם לא העלו טיעונים משכנעים מדוע יש להעמיד לדין את עניינם, מלבד האמצעים המתקנים שביקשו. בנוסף, המבקש לא הסביר את השיהוי בהגשת הבקשה, שנבע אך ורק מרצונם בפעולה מתקנת. גם פרשנותו של המבקש לחוק, העומדת בסתירה לפסיקה מבוססת, נדחית. לטענת המבקש, שלילת האישומים מהווה עילה מספקת לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו, אך בית המשפט מצא כי יש בכך כדי לפגוע בתכליתם של הסעיפים הרלוונטיים בחוק סדר הדין הפלילי. ההנחה היא שנאשם שאינו מתייצב למשפטו מודה באישומים נגדו. השופט מציין גם מספר מקרים קודמים התומכים בהחלטה לדחות את הבקשה, בשל היעדר הצדקה מצד המבקש לאי הגשת בקשה למשפט במועד, וכן בשל השיהוי המופרז בהגשת בקשתו. ההרשעה הנובעת מתשלום הקנס נחשבת אפוא חלוטה, ופקעה זכותו של המבקש לעתור לביטול. החלטה זו התקבלה למען הצדק, וכדי למנוע ניצול לרעה של מערכת המשפט. לפיכך, הבקשה למשפט מאוחר נדחתה, ולמבקש עומדת הזכות לערער על ההחלטה כדין.