בש"פ 267/11
החלטה עליון
תקציר
במקרה זה הואשם אדם בגניבה לפי חוק העונשין בירושלים. כתב האישום מייחס לו גניבת כסף מזומן וכרטיסים מתיקה של אישה תוך התחזות לאחיינה במהלך נסיעה באמבולנס לאחר תאונה. המדינה ביקשה את מעצרו עד לסיום המשפט, ובית המשפט נעתר ללא כל ערעור על החלטה זו. בהמשך הודה המשיב באישומים וביקש תסקיר ענישה הבוחן את פוטנציאל הגמילה מסמים בקהילה טיפולית. למרות היסטוריה של ניסיונות גמילה מסמים שלא צלחו, שירות המבחן מצא אותו לא מתאים לטיפול כזה, והציע טיפול במתדון בכלא. בית משפט השלום, לאחר שהודה באישומים דומים בתיק אחר, סירב לשלוח אותו לגמילה בשל היעדר תכנית מפורטת של שירות המבחן והערכתו המקצועית. בית המשפט המחוזי ביטל זאת, והתיר לבחון את התאמתו לגמילה, תוך שהוא מצטט את נכונותו המוצהרת של המשיב ואת חוות דעתו של קרימינולוג חיצוני אוהד. עם זאת, המדינה ערערה בטענה כי החלטה זו מגבילה באופן פסול את שיקול דעתו של בית משפט השלום. הערעור התקבל, כאשר בית המשפט העליון קבע כי היעדר תוכנית מבחן מפורטת הוא משמעותי, ועל בית משפט השלום לטפל בגזר הדין, בהתחשב בכל הגורמים, לרבות הפרוגנוזה הלקויה ארוכת השנים לשיקום. זאת ועוד, צוינה טעותו של בית המשפט המחוזי בהטלת ספק בתקינות המלצת שירות המבחן ללא חקירה נגדית, שכן חקירה נגדית אינה מקובלת על קציני מבחן בשל תפקידם המייעץ. בעקבות זאת בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, והוחזרה סמכותו של בית משפט השלום להכריע בעניין בעת מתן גזר הדין.
חקיקה מקושרת
בש"פ 267/11 מדינת ישראל נ' דוד ברמוחה, עליון (13.1.2011)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.