ע"א 1614/15

תקציר

המערער מערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים לדחות את בקשתו של בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו. המערער, יורש של אמם המנוחה, טוען כי לשופט היכרות קודמת עמם וטוען להתנהלות שיפוטית פסולה, לרבות אי הכרעה מהירה בבקשות והטיה לטובת הצד השני. לטענתם, הדבר יוצר רושם של משוא פנים ומצדיק את פסילת השופט. עם זאת, שופט הערעור קובע כי טענות המערער אינן מקימות עילת פסילה, ומציין כי לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת בעניינים פרוצדורליים והוא מופקד לדון בכל הסכסוכים מאותה משפחה. השופט מדגיש כי את חילוקי הדעות של המערער עם התנהלות בית המשפט והחלטותיו יש להעלות בהליכי ערעור רגילים ולא בהליכי פסילה. זאת ועוד, השופטת מצביעה על כך שטענות המערער בדבר משוא פנים הן סובייקטיביות ואינן מבוססות על חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך הערעור נדחה, ללא צו להוצאות, שכן לא הוגשה תגובה. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, תוך איזון בין בהירות ואורך.