בג"צ 3819/11

תקציר

פסק הדין מתייחס לחמישה אתרי בנייה בקהילת בנימין עלי, שנבנו לכאורה באופן בלתי חוקי ללא תוכניות מתאר מאושרות או היתרי בנייה על אדמות מדינה, סקרים ואדמות פלסטיניות פרטיות. העתירה, שהוגשה על ידי תושבי הכפר הסמוך ומועצת הכפר, ביקשה לעצור את הבנייה, לממש צווי הריסה ולהימנע ממתן כל סיוע או שירות לבונים. פסק הדין מסכם את תולדות ההתנחלות עלי, שהוקמה מכוח החלטת ממשלה אך נעדרה תוכנית מתאר מאושרת למרות ניסיונות לאורך השנים. הדו"ח מפרט את אתרי הבנייה המדוברים, לרבות מבנים המשמשים למגורים ובתי ספר, ומציין את היעדר היתרי הבנייה ואת העובדה שחלקם ממוקמים על קרקע בבעלות פרטית. המשיבים, לרבות הממשלה ומועצת העיר עלי, מסרו עדכונים על תהליכי התכנון וההסדרה של אתרים אלה. לגבי מבנים שנבנו על אדמות מדינה, הנמצאים בהליכי הסדרה, מסכים בית המשפט לדחות את העתירה, תוך מיצוי מתכונתה הנוכחית של העתירה. עם זאת, לגבי אלה שנמצאים על קרקע פרטית, משיבי הממשלה מתחייבים לפנותם, כולל שני בנייני מגורים בשכונת נאות אילן וכמה גני ילדים. בית המשפט נותן תוקף להתחייבות זו, וקובע מועד אחרון לפינויים של 15 במאי 2025, תוך שהוא מציין כי התחייבות זו נתונה לשינויים אם הנסיבות יאפשרו את הסדרת מבנים אלה. העותרים העלו גם טענות לאפליה באכיפת חוקי התכנון והבנייה בין תושבים פלסטינים לבין מתנחלים יהודים. בית המשפט מכיר בחשיבות השוויון, אך רואה בעתירה הנוכחית פלטפורמה בלתי מספקת לטיפול בסוגיה מערכתית זו, ומעדיף לתת מענה כללי. נוכח השיהוי בן עשרות השנים באישור תכנית המתאר לעלי והתמשכות ההליכים, מורה בית המשפט למשיבי המדינה לשאת בהוצאות העותרים בסך 10,000 ₪. פסק דינה של הנשיאה חיות, אליו הצטרפו השופטים א' ברון וח' כבוב, נותן אפוא תוקף להתחייבות הממשלה לפינוי מבנים ספציפיים ודוחה את העתירה ביחס למבנים אחרים, תוך הדגשת הצורך בשוויון באכיפת דיני התכנון והבנייה.