ע"א 510/66

תקציר

המקרה הנדון הוא ערעור של פקיד השומה למפעלים גדולים על פסק דין של בית המשפט המחוזי לטובת המשיב, סוכנות ספנות המייצגת חברות ספנות זרות בישראל. הערעור מתייחס לשנות המס 1961 ו-1962, ובפרט לעניין שומת מס הכנסה על הפרשי שיעורים הנגזרים מפעילות המשיב. המשיבה גובה תשלומים עבור בעלי אוניות בחו"ל וכן משלמת את חובותיהם בישראל, עבורה הם מנהלים חשבון FMAZ. פקיד השומה טוען, כי הפרשי השערים הנובעים מפיחות הלירה הישראלית צריכים להיחשב כרווחי פירות החייבים במס, בעוד שהמשיב טוען כי מדובר ברווחי הון שאינם חייבים במס הכנסה. בית המשפט העליון, בקבלו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מגיע למסקנה כי הפרשי הריבית אינם נובעים מעסקיו הרגילים של המשיב אלא מהחזקת פיקדונות לאיזון חובות. הערבוב הפיזי של הכספים בחשבון FMAZ, כך נטען, אינו מעיד על שימוש בהם במהלך העסקים, מה גם שנשמרו חשבונות נפרדים לכל ביקור בנמל, מה שמבטיח את ההפרדה החוקית של הכספים מהקרנות העסקיות הכלליות של החברה. כתוצאה מכך, רווחים אלה, הנובעים משינויים בשער המטבע, נחשבים לרווחי הון ואינם חייבים במס כרווחי פירות. פסק הדין מספק תובנות לגבי הבחנה בין רווחי הון לרווחים מניבים, בהתחשב בגורמים כמו אופי הנכס, המקצוע, מטרת העסקאות ותדירותן. יש לציין כי בית המשפט מבדיל מקרה זה מתקדימים קודמים, ומדגיש כי מטבע החוץ לא שימש למטרות עסקיות או כמקור רווח.