עש"א 53315-11-23

תקציר

הערעורים נסובו בסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף, הנוגע לרטיבות שנמצאה בדירת המשיב, שמקורה לכאורה בדירתו של המערער לעיל. בערעור הראשון נטען כי יש לדחות את התביעה נגד המערערת מאחר שלא נמצאה נזילה פעילה וכי הנסיבות השתנו מאז בוצעו עבודות האיטום במרפסת. עם זאת, השופט דחה ערעור זה, והסכים עם החלטת הממונה על רישום המקרקעין שלא לדחות את התביעה. עילת התביעה, המעוגנת בחוק המקרקעין, מסמיכה את המפקח לדון בתביעות בין בעלי הדירות ולבצע תיקונים למניעת נזקים עתידיים. מאחר שמקור הרטיבות טרם נקבע ולא ניתן לשלול כי מקורו בדירת המערערת, התביעה עומדת בעינה. הערעור השני התייחס לשתי החלטות: הראשונה, שלא לאפשר למערערת להגיש חוות דעת מומחה שנייה, והשנייה, סירוב להדיח את המומחה שמינה הממונה. השופט דחה גם ערעור זה, והדגיש כי מדובר בהחלטות פרוצדורליות שהושארו לשיקול דעתה של ערכאה ראשונה. המערער כבר הגיש חוות דעת וחוות הדעת של בית המשפט היא האחרונה, אלא אם כן בנסיבות חריגות. השופט מצא כי לא נשללה מהמערערת הזדמנות הוגנת להציג את טענותיה והיא יכולה לחקור את המומחה. באשר לבקשה לסילוק המומחה, קבע השופט כי היא אינה ראויה וכי המומחה נהנה מ"חזקת תקינות". טענות המערער בדבר משוא פנים וחוסר מקצועיות לא היו מבוססות ועבודתו של המומחה נמצאה משביעת רצון. לפיכך, שני הערעורים נדחו, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים.