עת"מ 54030-03-24

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים ובחן את הדין הרלוונטי, החליט השופט לדחות את בקשת הדחייה. השופט הדגיש כי אף אחד מהטעמים שהציג העותר לא הצדיק את פסילתם מלהמשיך ולנהל את התיק. השופט הכיר בכך שבסמכותו של בית המשפט להצביע על נקודות החוזק והחולשה של עמדתו של כל בעל דין ואף להציע לסגת מתביעה. השופט התייחס גם לטענה כי בית המשפט "איים" על העותר בהוצאות, והסביר כי יידוע העותר בדבר ההשלכות האפשריות של דחיית העתירה מהווה הפגנת שקיפות ואינו מהווה איום. בנוסף, הכחישה השופטת כל אמירה ממנה משתמע כי העותרת נשואה ל"מחבל" בלשון הווה. לדברי השופט, הכוונה מאחורי דבריהם הייתה להבליט את הקשיים המשפטיים בעמדת העותר, שכן החוק מטיל מגבלות על מי שהורשעו בעבירות טרור, שעשויות לחול גם על בני משפחתו. עוד הבהירה השופטת כי מוצאו של בעלה של העותרת או עמדותיו השונות לכאורה של בית המשפט כלפיה לא היו גורמים בהליך קבלת ההחלטות ביניהם. השופט הביע אכזבה מכך שהעותר לא העלה התנגדויות מיד במהלך הדיון, והצביע על מניע טקטי מאחורי העיתוי שלהן. לבסוף, הדגישה השופטת את החובה לשבת בבית המשפט ולשמור על משוא פנים, והגיעה למסקנה כי מכלול הטענות אינו מצדיק את פסילתן. משכך, הבקשה נדחתה, והעותר חויב לשאת בהוצאות המשיב במענה לבקשה.