רע"פ 9727/05

תקציר

עניינו של התיק בבקשות רשות ערעור הן מצד המדינה והן מטעם עו"ד ברנרד גליקסמן (המשיבה) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי אישר את הרשעתו של גליקסמן במעשה מגונה, אך הפחית את עונש המאסר שנגזר עליו מ-12 ל-9 חודשים. המדינה ערערה על ההחלטה לבטל את הפיצוי שנפסק לנפגע, שנקבע תחילה על 50 אלף שקל על ידי בית משפט השלום. המשיב ערער הן על הרשעתו והן על גזר דינו, וטען כי טענותיה של המתלוננת מפוברקות בשל מצבה הנפשי. עם זאת, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי מצאו את עדותה של הקורבן אמינה. בית המשפט העליון פסק שלא לתת רשות ערעור למשיב, והדגיש כי ערכאות הערעור אינן חוזרות בדרך כלל על מסקנות עובדתיות אלא אם מתעוררות נסיבות חריגות. באשר לערעור המדינה על הפיצויים, מתח בית המשפט העליון ביקורת על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את פיצוייה של הנפגעת מבלי שצורפה כצד ולא ניתנה לה זכות לטעון את טענותיה. היא הדגישה כי פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין משמשים הן למטרות אזרחיות והן למטרות חברתיות-עונשיות, ומעניקים סעד מיידי לנפגעים תוך הכרה בסבלם. בית המשפט קבע, כי עצם הגשת תביעה אזרחית אינה צריכה לשלול את הזכות לפיצויים לפי סעיף זה, שהיא חיונית לשיקום הנפגעים ולהכרה חברתית בטראומה שלהם. בעקבות זאת החזיר בית המשפט העליון את החלטת בית משפט השלום בעניין הפיצויים. פסק הדין משקף דגש על איזון בין הסעדים האזרחיים לבין ההיבטים העונשיים של ההליך הפלילי, תוך הקפדה על כך שזכויות הקורבנות לא יידחקו לשוליים. בקשת הערעור של המשיב נדחתה, והוא חויב לרצות את עונשו.