ת"פ 11132/10

תקציר

התיק נסוב סביב הודאה שמסר הנאשם במהלך ביקור של פקחי הרשות המקומית בביתו. הנאשם טען כי יש לפסול את ההודאה שכן הושגה מבלי שניתן לו חופש להתייעץ עם עורך דין ולא להפליל את עצמו. בית המשפט הסכים עם טענת הנאשם ופסק לטובתו. ביקור הפקחים בביתו של הנאשם החל בעקבות תלונה על שימוש לא חוקי במרתף. הפקחים רשמו את דברי הנאשם, שהסתכמו בהודאה בחשדות שיוחסו לו. הנאשם טען כי הפקחים לא יידעו אותו על זכויותיו, לרבות זכות השתיקה וזכותו להיוועץ בעורך דין, ולכן ההודאה אינה קבילה. בית המשפט בחן את חובותיהן של רשויות החקירה, לרבות פקחי הרשויות המקומיות, כלפי חשודים. נמצא כי חובות אלה, שמטרתן להגן על זכויותיו של החשוד, אינן מעוגנות כיום בחקיקה אלא מעוגנות במשפט ההלכתי. הם כוללים את החובה ליידע חשודים על חירותם שלא להפליל את עצמם ואת זכותם להיוועץ בעורך דין לפני מתן תשובות כלשהן במהלך החקירה. בית המשפט קבע כי הנאשם היה חשוד בעת הביקור וכי הפקחים לא מילאו את חובותיהם כלפיו. למרות שההודאה ניתנה מרצון, קבע בית המשפט כי אי יידוע הנאשם בדבר זכויותיו מהווה אי-חוקיות המחייבת את פסילת ההודאה על-פי הדוקטרינה השיפוטית. דוקטרינה זו נועדה להגן על הגינות ההליך הפלילי ועל זכויות הנאשם. בית המשפט הדגיש את חשיבות הבטחת הגינות ההליך הפלילי, גם אם הדבר עלול להביא לפסילת ראיות מפלילות. צוין כי חומרת העבירה והאינטרס הציבורי בהרשעת הנאשם אינם צריכים לגבור על זכויות הנאשם ועל עקרון החוקיות. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי ההודאה נגבתה שלא כדין ויש לפסול אותה. עם זאת, היא הבהירה כי ראיות אחרות שהציגה התביעה נותרו קבילות. פסק הדין הדגיש את הצורך של פקחי הרשויות המקומיות לפעול על פי משטר קפדני המכבד את חירויותיהם וזכויותיהם של חשודים והורה להביא את תוכן ההחלטה לידיעת הרשויות הרלוונטיות. להחלטה יהיו השלכות על מקרים עתידיים, שכן היא קובעת כי הודאות שנגבו במהלך ביקורי בית על ידי פקחי הרשויות המקומיות מבלי לכבד את זכויות החשודים עשויות להישלל כראיות.