ת"א 57565-11-18

תקציר

השופט החליט לדחות את תביעת התובע מכמה טעמים. ראשית, התובעת לא הצליחה להוכיח כי אירעה תאונה ביום 26.10.16, שכן עדותה הכילה מספר סתירות וסתירות ביחס לאירועי אותו יום, אשר הטילו ספק באמינותה. פרטים מרכזיים, כגון עיתוי התאונה הנטענת והאם היא התרחשה במהלך שעות העבודה, לא היו עקביים בין מסמכים שונים ועדותה. זאת ועוד, עדי הנתבעים מסרו עדויות מהימנות שסתרו את גרסת התובע לאירועים, והתובע לא הצליח להסביר סתירות אלה. שנית, גם טענת המיקרוטראומה או הפגיעות המצטברות לא נתמכה בראיות מספיקות. התובעת לא הצליחה להוכיח רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות או דומות ביום עבודתה. מגוון המשימות שביצעה היה שונה באופן משמעותי מבחינת מאמץ פיזי, תדירות והמשכיות. יתר על כן, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לקשר סיבתי בין מיקרוטראומות נטענות אלה לבין פגיעת הגב שלה, כנדרש בתקדימים משפטיים. חוות דעת המומחה שהוגשה על ידי התובע לא הייתה מנומקת דיה או מגובה בראיות מדעיות משכנעות. במקום זאת, העדיף השופט את חוות דעת המומחה שהציגה ההגנה, שהייתה יסודית, מקצועית ומשכנעת. בחוות דעת זו נקבע כי מצב גבו של התובע לא נגרם כתוצאה מאירוע ספציפי או מעומסי עבודה מצטברים. במקום זאת, המומחה ייחס זאת בעיקר לגורמים גנטיים. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא דיווחה לנתבעים על האירוע הנטען בשנת 2016, ואף הכחישה את התרחשות התאונה בטפסים רשמיים. נטל ההוכחה מוטל על התובעים, והשופטת מצאה את עדותם מגמתית ולא משכנעת. ככלל, קבעה השופטת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה לא בגין הפגיעה התאונית ולא בגין תביעת המיקרוטראומה ועל כן יש לדחות את התביעה. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 15,000 ₪.