רע"א 12188-01-19

תקציר

התיק נסוב סביב שני שיקים בשווי כולל של 228,500 ₪ שמימושם נתקל בהתנגדות מצד המשיבים. במהלך החקירה בבית משפט קמא התעוררה מחלוקת האם ניתן להגיש כראיה שני מסמכים הקשורים לתיק. המסמכים המדוברים היו תכתובות הקשורות למשא ומתן בין המבקש למשיבים שהתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט, במטרה להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. בית משפט קמא החליט כי המסמכים היו חלק מהמשא ומתן ולכן אינם קבילים כראיה. המבקשת ערערה על החלטה זו, בטענה כי המסמכים מכילים התחייבויות מפורשות של המשיבים ומהווים הודאה בחוב, וכי ההחלטה פוגעת בסיכוייה להוכיח את החוב. זאת ועוד, טען המבקש כי ההחלטה מאיימת על חיי המסחר התקינים, כי מסמכים דומים הוגשו כראיות, וכי החרגת מסמכים אלה תטעה את בית המשפט. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי החלטתו של בית משפט קמא סבירה, שכן מסמכים אלה היו חלק מניסיונות משא ומתן וגילוים לא היה מוצדק, גם אם היו בהם אמירות שניתן לפרש כהודאה בחוב. ערכאת הערעור דחתה גם טענות בדבר דמיונם של מסמכים אחרים, ההשפעה הפוטנציאלית על הבנתו של בית משפט קמא את העובדות ושיקול הדעת הנתון לבית משפט קמא בהכרעות פרוצדורליות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 2,500 ₪ בתוך 21 יום.