בש"א 22859/07

תקציר

הנאשם עומד בפני טענות בדבר העברה שלא כדין של כספי מעסיקו לחשבונו הפרטי ומבקש לבטל את האישומים. לחילופין, הוא מבקש למחוק את התואר או רשות להתגונן על ידי הגשת כתב הגנה ותביעה שכנגד. התובע, מעסיקו, טען כי הנתבעת חרגה מאמונה במשך מספר שנים, זייפה קבלות על עסקאות שלא יצאו לפועל ומשכה סכומי כסף גדולים. התביעה מתמקדת בעסקה פיקטיבית ספציפית עליה דיווח הנתבע בשנים 2000-2001, במסגרתה העביר לו התובע 3 מיליון ₪. כאשר רשויות המס הטילו ספק בלגיטימיות העסקה, התובע הבין שהיא שקרית. לצד משיכות נוספות, טענו התובעים כי הנתבע חייב להם 4,437,886 ₪. הסכם פשרה משנת 2002 בין הצדדים, התובע ורשויות המס התווה לוח פירעון לנתבע, אך הוא פרע את החוב באופן חלקי בלבד. כעת מבקש התובע לאכוף את ההסכם. עם זאת, הנתבע טוען כי הוא נועד להיטיב אך ורק עם רשויות המס ומעולם לא נועד להסדיר את חשבונותיו עם התובע. בית המשפט אינו יכול לקבוע את אמיתות טענות מי מהצדדים בשלב זה וקובע כי הסכם הפשרה אינו מהווה ראיה ברורה לחובת הנתבע לפרוע לתובע. לפיכך, היא נענית לבקשת הנתבע לבטל את הבעלות ומאפשרת לו להתגונן ולתבוע שכנגד. בית המשפט גם מורה כי הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה תוך 30 יום ומציע לצדדים לפנות לגישור. השופט מדגיש כי מדובר בהחלטה מקדמית ואינה משקפת לגופו של עניין. הבקשה לסילוק על הסף נדחית, והנתבע חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.