עב"ל 247/98

תקציר

הערעור הוא על פסק דין שקבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין המשיב לבין שתי חברות שהיו בבעלותו החלקית, מ.א. הומלי 2000 (1994) בע"מ ומ.א. גלבוע אחזקות בע"מ, וכי יש להכיר בתקופת ההעסקה כתקופת זכאות לדמי אבטלה. על בית המשפט להכריע האם המשיב, שניהל את החברות ככל בעל עסק עצמאי, זכאי לדמי אבטלה. החברה הראשונה, Humely, הייתה זכיינית של חנות שניהלו המשיב ואשתו. בהסכם הזיכיון נקבע כי המשיב הוא קבלן עצמאי ולא שכיר. החברה השנייה, גלבוע, הייתה בבעלות המשיבה כמעט כולה ועסקה בעסקי יבוא ויצוא עם ירדן. בשל קשיים כלכליים הפסיק המשיב את פעילותו ופיטר עצמו משתי החברות, וכעת הוא תובע דמי אבטלה. בית המשפט מצא כי מעמדו של המשיב אינו עומד בקריטריונים לדמי אבטלה. הוא ניהל את החברות שלו כמו עצמאי טיפוסי, וכשפיטר את עצמו, זה נבע מירידה בהכנסות החברות - גורמים שהופכים אותו ללא זכאי להטבות. בית הדין הבחין מקרה זה מפסקי דין קודמים, והדגיש כי המשיב לא היה עובד טיפוסי אלא בעלים מנהל. עוד הודגש בפסק הדין כי המבחן להגדרת עובד במקרים של ביטוח אבטלה צריך להתבסס על תכליתו החברתית של החוק, שהיא לסייע למי שפוטר שלא מרצון. עניינו של המשיב הוא ייחודי, והוא אינו זכאי להטבות משתי חברות אלה. עם זאת, בית המשפט הסכים להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע האם המשיב יכול להיחשב כעובד של חברת האם של זכיינית הומלי. השופט רבינוביץ' הוסיף דברים כדי להדגיש את ייחודו של כל מקרה, בהתייחסו לפסיקה קודמת (צפניה) שהיו בה עובדות שונות ונמצאו בה יחסי עבודה. פסק דין זה מדגיש את הצורך לבחון כל מקרה לגופו ואת חשיבות תכליתו החברתית של החוק בקביעת מעמד תעסוקתי לדמי אבטלה.