ע"א 288/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לחלקת אדמה הרשומה על שם אשתו המנוחה של המערער מס' 1, ועברה בירושה לו ולילדיהם (המערערים האחרים). המערערים ערערו על דחיית השומה העצמית על ידי המשיב לפי חוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963, אשר נדחתה בטענה כי המקרקעין שייכים למנוח בלבד. כן ביקש המערער מס' 1 פסק דין הצהרתי לפיו מחצית הקרקע שייכת לו מאז רכישתו, דבר שילדיו לא התנגדו לו, מה שהוביל לפסק דין לטובתו. ועדת הערר דחתה את ערעור המערערים על החלטת המשיב, והובילה לערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי רישום המקרקעין על שם המנוח, וירושתו על ידי המערערים ללא התנגדות, יוצרים חזקת בעלות מלאה שלא הופרכה. גם פסק הדין לטובת המערער מס' 1 נגד ילדיו לא חייב את המשיב, שכן הם לא צורפו כצדדים. יתר על כן, בית המשפט סירב להכיר בבעלות שנוצרה לצורכי מס בלבד. לפיכך, בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מכיר בכך שהתוצאה אינה מספקת מבחינה מהותית, ולכן לא פסק הוצאות. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.