ת"א 15621-07-23

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהציגו הצדדים ואת הוראות הדין הרלוונטיות, ובפרט את סעיף 353א לחוק החברות, המאפשר לבית המשפט להורות לחברה להעמיד ערבות להוצאות הנתבע במקרה של כישלון התביעה. השופט מצדד בנתבעים, ומקבל את בקשתם לערבות מהתובעת, חברה בע"מ, להבטחת הוצאות הנתבעים אם יזכו בתביעה. פסק הדין מתבסס על שלוש נקודות מרכזיות. ראשית, התובעת לא הוכיחה די הצורך את יכולתה הכלכלית לכסות את ההוצאות הפוטנציאליות, למרות נטל ההוכחה המשפטי הרובץ על החברה. המסמכים הכספיים שהוצגו, לרבות דפי בנק ודוחות מבוקרים, היו ספציפיים ומדויקים, אך לא סיפקו סקירה מקיפה של מצבה הפיננסי של החברה לאורך ציר זמן. שנית, נסיבות המקרה, לרבות ההסכם החוזי בין הצדדים, אינן מצדיקות ויתור על דרישת הערבות. השופט מציין כי התביעה והתביעה שכנגד כרוכות בסכומים ניכרים, מחייבות בחינה של ראיות עובדתיות נרחבות ואינן צפויות להיות פשוטות. משכך, בית המשפט קובע כי יש צורך בערבות. לבסוף, השופט קובע את סכום הערבות על 150,000 ₪, נמוך מהסכום המבוקש על ידי הנתבעים, תוך איזון בין זכות הנתבעים להחזר הוצאות לבין זכות הגישה של התובע לערכאות. התובע נדרש להעמיד ערבות זו במזומן או באמצעות ערבות בנקאית צמודה עד למועד שנקבע, וההליכים בתיק יוקפאו עד אז. אם הערבות לא תינתן, התביעה תידחה, והנתבעים יוכלו לתבוע את הוצאותיהם. השופט פוסק גם את הוצאות הבקשה ופוסק 3,500 ₪ לנאשם מס' 1 ו-750 ₪ כל אחד לנאשמים 2-4.