בע"מ 7734/08

תקציר

פסק הדין עוסק במאבק משפטי סבוך בין בני זוג גרושים, שנישאו בשנת 1983 והתגרשו בשנת 1996, על הסכמי ממון והתחייבויות הקשורות לגירושיהם. למרות הליכים משפטיים רבים השלובים זה בזה מאז גירושיהם, השאלה העיקרית היא האם להסכם ממון שלא אושר יש תוקף מחייב. בית המשפט לענייני משפחה קבע תחילה כי ההסכם מחייב על בסיס עקרון תום הלב, אף שלא אושר פורמלית, בהתאם לפסיקה הקיימת. המבקש טען כנגד זה, תוך שהוא מצטט החלטת ערעור היסטורית שביטלה את פסק הדין שקבע כי ההסכם מחייב, בטענה שהצדדים התייחסו למעשה להסכם כטיוטה ולא כמסמך מחייב. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקש הוסיף וערער, טען לטעויות פרוצדורליות וטען נגד תוקפו של ההסכם שלא אושר. המשיב הגן על עקביות פסקי הדין הקודמים והדגיש כי שני הצדדים פעלו בהתאם להסכם. החלטתו הסופית של השופט א' רובינשטיין, אליה הצטרפו השופטים ש' ג'ובראן וג' דנציגר, דחתה את העתירה לשקול מחדש את תוקפו המשפטי של ההסכם הבלתי מאושר, תוך הדגשת חשיבותן של קביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר וההשלכות הרחבות יותר של התנהלות הצדדים לאורך השנים. ההחלטה שיקפה גם את תכליתה של המערכת המשפטית בערעורים נוספים, לא בעיקר כמנגנון לתיקון טעויות נתפסות ולא כפלטפורמה לבחינה מחודשת של ממצאים עובדתיים בהרחבה. בסופו של דבר, בית המשפט סירב לפרסם תיקון ב"גלגול שלישי" זה, תוך הדגשת דרך פעולה עקבית עבור בתי המשפט לחתור לוודאות משפטית ולתהליכי תיקוף נאותים, ולהתייחס באופן טנטטיבי להתדיינויות עתידיות פוטנציאליות הנובעות מהחלטתם. ההחלטה נועדה לסיים סוף סוף את ההתדיינויות הנרחבות בין הצדדים, תוך תזכורת לעיקרון לפיו הצדק פועל בשני כיוונים, תוך קיום הסכם המבוסס על התנהלות מבוססת, למרות היעדר אישור פורמלי.