עת"מ 8270/08

תקציר

העותרים, בני זוג נשואים, ביקשו לשדרג את מעמד התושבות של האישה בישראל באמצעות הליך המכונה איחוד משפחות. הבעל הוא תושב ישראל, ואילו האישה היא תושבת יהודה ושומרון. הם הגישו בקשה לאיחוד משפחות בשנת 1996, אשר אושרה לבסוף בשנת 1999 וזיכתה את האישה ברישיון לישיבת ארעי. אולם, בשל עיכובים ואי הבנות, לא הוארך רישיונה של האישה לפני החלטת ממשלת ישראל משנת 2002, שהגבילה את שדרוג מעמד התושבות של תושבי האזור. העותרים טענו כי הגישו בקשה לשדרוג מעמד האישה טרם מתן ההחלטה, שלא טופלה בשל עיכובים בלתי מוצדקים של משרד הפנים. הם ביקשו מבית המשפט לאפשר את השדרוג גם לאחר מועד כניסת ההחלטה לתוקף. המשיב, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי ניכר בהגשה וחוסר בהירות מצד העותרים. בנוסף, המשיב טען כי המקרה אינו נופל בקריטריונים החריגים לשדרוג מעמד לאחר ההחלטה. השופט פסק לטובת המשיב וקבע כי העותרים נמנעו מלהציג מידע רלוונטי והסתירו פרטים הסותרים את טענותיהם. יתר על כן, השופט לא מצא ראיות לעיכובים בלתי מוצדקים שנגרמו על ידי המשיב והגיע למסקנה כי כל עיכוב מיוחס לעותרים עצמם. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.