עש"א 61803-03-15

תקציר

הערעור הוא על פסק דין שנתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים להמשיך בעבודות שהחלו בהן ברכוש המשותף של הבית המשותף שבו הצדדים מחזיקים בדירות, והורה להם להשיב את המצב לקדמותו. המערערים ביקשו להפוך חדר קיים לממ"ד ולהרחיב את דירתם כלפי מעלה. העבודות חייבו הסכמה של לפחות 9 מתוך 12 הדיירים באגף המערערים, והסכמת רוב הדיירים בשלושת אגפי הבניין (סה"כ 48 דירות). המערערים טענו כי השיגו את ההסכמות הנדרשות, אך הממונה קבע אחרת וקיבל את תביעת המשיבים לסעד של צו מניעה. בערר נטען כי היה על המפקח לדחות את טענת המשיבים משום שההליך הנכון היה לערער על היתר הבנייה, וכי התביעה הוגשה באיחור. עוד נטען כי שגה הממונה בקובעו כי לא התקבלו ההסכמות הנדרשות על פי דין, לרבות הסכמת המשיבים, וכי הרוב הדרוש הוא 60% ולא 75% מהדיירים. עוד טענו המערערים כי הממונה לא הסב את תשומת לב הצדדים לדרישה לקבל את הסכמת הדיירים בכל שלושת האגפים, כי שגה במספר ממצאים עובדתיים, וכי היה עליו להחיל הלכה לפיה יש להחיל את עקרון תום הלב במימוש זכויות קניין. בית המשפט דחה את טענתם המקדמית של המערערים בדבר ההליך התקין, שכן רמת התכנון ורמת הנכס הן שתי רמות נפרדות. בית המשפט דחה גם את טענת השיהוי בהגשת התביעה, וקיבל את נימוקי הממונה כי המשיבים פעלו במהירות לאחר שנודע להם על כוונות המערערים. בית המשפט הסכים עם פרשנות הממונה לחוק לפיה נדרשת הסכמת 75% מהדיירים, וכי עבודות המערערים אינן מהוות בניית ממ"ד. המערערים לא הוכיחו כי השיגו את ההסכמות הנדרשות. בית המשפט דחה גם את טענותיהם העובדתיות של המערערים בדבר הסכמת המשיבים והסכמת הדיירים, וקיבל את קביעות המפקחת כי המערערים לא פעלו בתום לב וכי הבנייה סיכנה את יציבות הבניין. לפיכך, הערעור נדחה. המערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות בסך של 20,000 ₪.