ת"א 25556-11-18

תקציר

בית המשפט מצא כי יש לדחות את מרבית טענות התובעים כנגד הנתבעים. התובעים, עו"ד אגור, טענו כי הנתבעים גרמו נזק ברשלנות ובטענות שווא על נזקי מים לדירת הנתבעים, ותבעו פיצוי בגין תיקונים, עוגמת נפש ולשון הרע. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא היו אחראים למרבית הנזקים הנטענים לדירת התובעים וכי התנהלות הנתבעים לא הייתה שקרית או פוגענית. בית המשפט קבע כי מקור הרטיבות העיקרי בדירת התובעים ובדירת הנתבעים שמתחתיה נבע מתקלה בדירת התובעים ולא בדירת הנתבעים. תקלה זו, בחדר הרחצה הראשי בדירת התובעים, לא הייתה באחריות הנתבעים. חוות דעתו של המומחה, הנתמכת בעדויות נוספות, הובילה את בית המשפט למסקנה זו. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים הגישו את תביעתם הראשונית בתום לב, וכי פוליסת הביטוח של התובעים עשויה לכסות חלק מהנזקים. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעות לשון הרע שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, אשר התמקדו במספר פרסומים. אלה כללו מכתבים שנשלחו לדיירים אחרים בבניין וטענות לפרוטוקולים כוזבים. בית המשפט קבע כי טענות אלה לא הוכחו, וגם אם היו, הן קוזזו על ידי תביעות לשון הרע מקבילות של הנתבעים כנגד התובעים. גם התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, בדרישה לפיצוי בגין הטרדה ועוגמת נפש, נדחתה ברובה. בית המשפט מצא כי התנהגותם של התובעים אינה מצדיקה את סכום הפיצוי המבוקש. מאחר שהתביעות בין התובעים לבין הנתבע העיקרי, אהרון, קיזזו זו את זו, לא הורה בית המשפט למי מהצדדים לשלם הוצאות. עם זאת, חויבו התובעים לשלם לנתבעים גיל ורחמים שכר טרחת עורך דינם, בסך 65,000 ₪. בית המשפט שקל את הייצוג המשותף של הנתבעים ואת הביקורת על עבודתו של רחמים בקביעת סכום זה.