דנ"א 5653/22

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לדיון נוסף בפסק הדין הנוגע לחוקתיות סעיף 5ב(א)(1) לחוק הנזיקין האזרחיים. הליך זה נדיר ושמור למקרים שיש בהם סתירות משמעותיות לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון או כאלה בעלות חשיבות יוצאת דופן. במקרה זה בחן בית המשפט העליון לראשונה את חוקתיותו של סעיף 5ב(א)(1). אף שמדובר בחידוש משפטי, הוא לא הצדיק דיון נוסף, שכן הוא לא שינה באופן משמעותי נורמות מקובלות ולא סתר פסקי דין קיימים. פסק הדין קבע כי ההסדר הנדון עומד בבחינה חוקתית; הוא התבסס על ניתוח מקיף של לשון החוק, כוונתו וההיסטוריה החוקתית שלו, בהתחשב בפסקי דין דומים קודמים. בעתירה נטען כי היא סותרת החלטות קודמות של בג"ץ כמו עדאלה ודיראני. עם זאת, בית המשפט הצביע על הבדלים עובדתיים ונורמטיביים שהפכו את החלת פסקי הדין על מקרה זה לבלתי ראויה. ההקשר עסק בתביעות של נתיני אויב או של מי שנמצאים בשטחי אויב, תוך קביעת שיקולים שונים לחסינות המדינה. פסק הדין ציין את ההתפתחויות הביטחוניות בעזה לאחר שנת 2005 ואת השפעתה של המסגרת הפרוצדורלית הייחודית על היקף הדיון, המגבילה את רוחב הבחינה החוקתית. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הסדר החוק הוא חוקתי לגבי תביעות נזיקין הקשורות לעימות בעזה. פסק הדין ניתן פה אחד, המחזק את דחיית הבקשה, ללא צו להוצאות.