עת"מ 28026-01-14

תקציר

פסק הדין סובב סביב יוצא צה"ל עם מוגבלות מורכבת, אשר עתר לבית המשפט בבקשה להורות למשיב (ככל הנראה משרד הבריאות או גוף הקשור אליו) לממן טיפול ניסיוני בשם GCMAF. טיפול זה אינו מאושר בארץ או בחו"ל ונמצא עדיין בשלבי ניסוי. העותרת קיבלה טיפול זה בישראל, אך פנתה למשיב בבקשה לאשר את המימון, אך בקשתה נדחתה. בפסק דין קודם נקבע כי העותר יקבל טיפול ביפן על חשבון המשיב, אך העותר ביקש שהטיפול ימומן בישראל. המחלוקת העיקרית הייתה על פני שלוש תקופות טיפול: לפני פסק הדין, בין פסק הדין לבין הבקשה להוצאה לפועל, וממועד הצו המנהלי. העותר טען כי יעילות הטיפול צריכה להיות השיקול העיקרי, בעוד המשיב הדגיש את הצורך לפעול לפי כללים מובנים לאישור תרופות ואת העובדה כי GCMAF אינו מאושר כדין. השופט, שהכיר במורכבות המקרה ובמצבו הרפואי הבלתי מעורער של העותר, ניסה למצוא פתרון מעשי אך ללא הצלחה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת העותר, בקובעו כי אם העותר יקבל אישור לתרופה באמצעות אחת משתי חלופות אפשריות (טיפול חמלה או חוק הרוקחים), המשיב יממן את עלות התרופה והטיפול בישראל, לרבות רטרואקטיבית. השופטת הדגישה גם את ההתחשבות המיוחדת בנכי צה"ל ואת הצורך לפרש את חוק הנכות באופן רחב. משכך, העתירה התקבלה, ללא צו להוצאות, והמשיב חויב לפצות את העותר בגין הטיפול עם קבלת אישור תקף. פסק דין זה ניתן ביום 18.9.2014.