בש"פ 116/96

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום בירושלים לשחרר את המשיב ממעצר בעודו ממתין למשפטו באשמת תקיפה, איומים ושיבוש הליכי משפט. אישום התקיפה מתייחס להכאה קשה של המתלונן, שבוצעה לכאורה על ידי המשיב וחברתו, במהלכה איימו להרוג את המתלונן. הרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות אלימות וחומרת האישומים הנוכחיים מצביעות על סיכון לשלום הציבור ולשלומה של המתלוננת אם המשיב ישוחרר. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי בירושלים הסכימו כי קיימות די ראיות לביסוס האישומים וכי המשיב מהווה סכנה לחברה, אך בכל זאת הורו על שחרורו בתנאים מחמירים. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי מעצרו של המשיב מוצדק עד תום המשפט. כבוד הנשיא ו' זיילר, בעודו דן בערעור, מסכים עם הערכת הערכאות הנמוכות יותר את הראיות ואת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. הנשיא זיילר מגיע למסקנה כי שחרורו של המשיב מהווה סיכון גדול מדי לציבור ולמתלונן ומורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. ההחלטה מדגישה את תפקידה של ערכאת הערעור בהערכת הראיות והסיכונים, וקובעת כי היא עולה בקנה אחד עם בית משפט קמא, וקובעת כי חומרת העבירה והסכנות הפוטנציאליות גוברות על האינטרס של המשיב להשתחרר. לפיכך, ערעור המדינה מתקבל, והמשיב יישאר במעצר עד תום הליכי המשפט.